אין קליטה, נומופוביה ומה קורה בצרפת

פורסם ב-

סדרת מתח צרפתית בנטפליקס, מ- 2017  –  “אזור לבן”

ובעברית ..

“אין קליטה”

רפרפתי, אווירה אפלה, מענינת, נראה שמתיחסת לעליונות הטבע מול אפסות האדם היהיר, הטיפש והרצחני.

הסיפור מתרחש בעיירה מנותקת, הממוקמת ביער עבות.  מלא מקרי רצח. תובע מחוזי מגיע לחקור וכמעט מת כי אין קליטה – הוא אלרגי לכל דבר כמעט – כל החרקים ושמש ובוטנים ועוד שלל דברים טבעיים, אבל לא לקרינה .. קרינה בשבילו זה החיים, הכרחי קיומי

ואיזו אימה, הוא נעקץ ואין קליטה

חברי וחברותי נפגעי הקרינה מתים להגיע לכזה מקום

אין !

והסיוט שלנו ואי היכולת לחיות ולתפקד זה רק כי יש קליטה בכל מקום. כי כשיש קליטה יש קרינה – בכל מקום.

קרינה הפולשת מהסביבה למרחב הפרטי (ולתאי הגוף).

קרינה שמכאיבה ל- 3-13% מהאוכלוסייה והורסת את יכולתנו לתפקד.

המצב האידאלי עברנו זה אזור לבן, ללא קליטה.

יער עבות הוא חלום עבורנו, שסובלים בסביבת עתירת הסמרטפונים והוויפיי. ואין לנו כזו אפשרות בארץ המוקרנת והצפופה, הצחיחה.

 

הסדרה “שני קייצים” מתרחשת באי קטן בקוט ד’אזור, הריביירה הצרפתית, גם שם אין קליטה. כך עשירים יכולים לנוח.

אבל אני ..

נזכרתי בסרט צרפתי אחר  דוקומנטרי – “מחפשים נואשות אזור לבן”

סרט שצולם ב- 2011 ליווה נפגעות ונפגעי קרינה המחפשים מגורים ברחבי צרפת, מחפשים איזור לבן. מחפשים נואשות.

באחת הסצינות עומדים רגישי הקרינה בגשם ביער, רועדים ובוכים .. כי אין מקום כזה.    קישור לסרט

אחד המחפשים נואשות מקום לחיות וללמוד בו, באותו סרט, הוא ילד מקסים – איתן. ילד רגיש לקרינה שמתקשה לתפקד.

 


מדריך חיפוש מגורים נמוכי קרינה למי שכבר נפגעו


על פליטי סביבה ההולכים ומתרבים – הנפגעות והנפגעים השקופים של הקידמה

לא מעט ילדים וילדות נפגעו מקרינה, בחלק ניכר מהמקרים הם סובלים וכלל לא מבינים מה מקור הסבל

כמו איתן מהסרט, שלקח זמן רב להבין מדוע הפסיק לישון והפך “זומבי”

וכמו אחד מהילדים שהכרתי אישית –  ילד ישראלי שאיתר בעצמו מה מקור הסבל, אבל אז החל הסיוט שלו מול מערכת הרפואה והחינוך שלא האמינו לו

כי רופאות ורופאים רבים בארץ מכירים רגישי קרינה אבל שותקים, הנה דוגמאות לכמה רופאים שהפסיקו לשתוק


אמן אמן על הילדים שיהיו בריאים תמיד שר חנן בן ארי ומפרסם דור 5 – מה הוא לא יודע? (למשל שמוח של ילדים סופג יותר קרינה – קישור למחקרים)



 

בתרבות של ימינו .. להיות בלי קליטה הפך לאימה, סיוט, הדבר הכי גרוע שיש, ביטול זכות אדם בסיסית – החברה מכורה,

נומופוביה הפכה תופעה נפוצה, נוספה לרשימת ההפרעות הפסיכיאטריות של המאה ה-21.  נומופוביה היא הפחד מניתוק מהמכשיר הנייד, פחד ממצב בו “אין קליטה”. הפרעת חרדה חדשה.

רוב הציבור ישנים כשהנייד ליד המיטה – מבט ראשון ואחרון נשלח למסך.

פוביה הוא פחד מוגזם ממצב או אובייקט מסוים.  נומו הוא קיצור המילים no mobile.

נומופוביה היא חרדה המתעוררת בהיעדר אפשרות להשתמש בנייד (כשהסוללה מתרוקנת, המכשיר אובד או נשכח, בהיעדר קליטה, כשלא ניתן לשמוע הודעות או צלצול עקב תקלה או בכל מקרה שהנייד לא זמין.  לרוב אין זו פוביה משתקת כמו פוביה מג’וקים או מטיסה, אך שכיחותה אינה נמוכה. למעלה ממחצית האוכלוסיה דיווחה על חרדה כשהטלפון לא זמין ומומחים צופים עליה בשכיחות התופעה, ככל שתגבר התלות במכשיר הסלולרי ובאפליקציות בתים חכמים המאפשרים שליטה בכל התקני הבית דרך הסלולר, ניהול החיים והעבודה בעזרת הסמרטפון המקושר למעגלים חברתיים ותעסוקתיים ולמקורות עדכון. הסמרטפון הוא מחסן כל הזכרונות והתמונות ומאגד מידע אישי חשוב, שעבר פרסונליזציה  והתאמה פונקציונלית לפי שימוש אישי.

נומופוביה שכיחה יותר בקרב מי שמתקשים לשאת אי ודאות וחוסר שליטה.  חשש מהחמצה (FOMO) גם עלול לגרום לנומופוביה. יש הרואים בנומופוביה סוג של FOMO כשעולה חשש להחמיץ התרחשות מקוונת.

המכשיר הסלולרי מהווה הרחבה של העצמי. לכן נגרמת תחושת ריקנות בזמן ניתוק.  שימוש בסמרטפון מפעיל את מערכת הגמול במוח, שנותנת סיפוק מיידי. מערכת מוחית זו מרכזית במצבי התמכרות. בקרב מכורים לסמרטפון, עולה חרדה בעת ניתוק בדומה ל”קריז” (תסמונת גמילה). זה כולל אי שקט ועצבנות כשהטלפון לא זמין.

נומופוביה עלולה להתעורר במצבים המחייבים ניתוק מהמכשיר, כמו באזורים ללא קליטה, במקומות בהם נאסר שימוש בסלולריים, כשהמכשיר תקול/ אוב/ נשכח/ נגנב. תסמיני נומופוביה מגוונים וכוללים בדיקה תכופה אם הסלולרי זמין, הימנעות מכיבוי המכשיר, חיפוש מתמיד של נקודת גלישה, אובדן ריכוז או חוסר יכולת ליהנות מפעילות ואי-שקט, עצבנות או בהלה כשלא ניתן להשתמש במכשיר.

תסמיני נומופוביה יכולים לכלול תסמינים של חרדה, האופיינים לסוגי פוביה אחרים, כמו זיעה מוגברת, דופק לב מואץ, פחד ודאגה, קשיי ריכוז ותחושת ריקנות בהיעדר שימוש, עצבנות, חוסר שקט וכדומה. תגובות אלו מתונות יחסית לפוביות אחרות. קיים מתח, אך אין הצפה ואין קיפאון וניתן להמשיך בשגרה (בניגוד לפוביות מאובייקטים ומצבים מסכני חיים, כגון טיסות או נחשים).

“נומופוביה” (Nomophobia)  נבחר כמושג שאיפיין את שנת 2018.  הציפייה לשיחה, מייל או התראה כה גבוהה, עד כי רבים מדמיינים שזה קורה גם כשזה לא קורה – “רטט רפאים” (phantom vibrations)  נמצאה בקרב כ- 70% מהמשתמשים בסלולרי (13% ברמה יומיומית). מחקרים מצאו קשר בין שימוש בסמרטפונים וברשתות חברתיות לבין עלייה בשיעורי התאבדות נוער, בשכיחות חרדה ולחץ, נרקיסיזם ומחסור בשינה.

כמעט כולם היום עלולים לחוש נומופוביה. מדובר ברצף, מחרדה מתונה עד לחרדה הפוגעת באיכות החיים ובתפקוד. נומופוביה הופכת לבעיה כשהיא מצמצמת את החופש, כשלא מצליחים ליהנות מפעולות שלא מאפשרות שימוש בסלולרי, כשהמתח רב כשלא ניתן לראות הודעות או לקבל שיחות, כשקיימת דאגה שהסוללה תגמר או שהטלפון יאבד. במצבים אלה מומלץ טיפול פסיכולוגי קצר מועד ממוקד לחרדות, כדי לתרגל בהדרגה ניתוק מהסמרטפון וזמני הפסקה מההתעדכנות התמידית.

“חופש” מוגדר כמצב בו אדם הוא אדון לעצמו, הרשאי לפעול כרצונו ללא מגבלות.


.

כשנפגעתי מקרינה (בגיל 51) נאלצתי לברוח מביתי ומחיי בגלל סמרטפונים וויפיי ואנטנות בכל מקום שגרמו לגופי לקרוס,  הפכתי פליטת קרינה, הומלסית שבבעלותה ארמון (שבניתי בידיים וחייתי בו 3 עשורים) – בית שאיני יכולה להתקרב אליו בגלל קרינה מהשכנים והסביבה.  היו אז 2 איזורים לבנים באירופה – בצרפת ובאיטליה. הם סירבו לקבל אותי כי איני אירופאית. היתה קדימות לנפגעי המקום.

איזורים לבנים אלה כבר לא נמוכי קרינה – הקרינה הסביבתית בהם גברה, כמו בכל מקום בעולם, מדי יום גוברת הקרינה הסביבתית בגלל ביקושים ודחיפה של התעשייה – יותר ויותר התקנים ומוצרים משדרים נונסטופ ודורשים קישוריות מוחלטת, נונסטופ – לצורך ושלא לצורך (ומוכרים מידע אישי).

רגישי הקרינה שברחו לאיזורים הלבנים בצרפת ואיטליה, והצליחו להתאושש, נאלצו לברוח גם משם,  שוב פליטי קרינה  כי אין היום מקום מחיה נמוך קרינה (מקום עם תשתיות לקיום חיים ותקשורת קווית).

אין לנפגעות ונפגעי קרינה אפשרות מגורים ופרנסה וחינוך ותנועה ומרחב וטיפול רפואי וכל זכויות האדם מתבטלות בעולם העכשווי,

אין לנו אפשרות לחיות.

האזור הלבן בצרפת היה שטח פרטי שרכש רגיש לקרינה והזמין נפגעות ונפגעי קרינה אחרים. כאמור, זה כבר לא קיים.

 

ועוד בצרפת ..

השבוע הוקם גוף חדש למחקר בינלאומי של רגישות לקרינה (EHS) ולכימיקלים סינתטיים (MCS)

הוקם גוף חדש בצרפת לחקר רגישות לקרינה ולכימיקלים

החוקר המוביל בעולם בתחום, עם מחקרים על אלפי נפגעי קרינה משך למעלה משני עשורים – פרופ’ בלפום – נמצא בצרפת עם צוות מחקר מוביל בתחום.

הם ומומחים נוספים בעולם דורשים להכיר בתסמונת הזו כהפרעה נוירולוגית ברורה ומאובחנת (בבדיקות מעבדה, הדמיות מוחיות וללא צורך בדיווח עצמי סוביקטיבי)

בחלק מהמדינות יש הכרה וסיוע למי שנפגעו מקרינה, לרגישי הקרינה ופליטי הסביבה אבל בארץ אין יערות ומצבנו עגום במיוחד, אנחנו שקופים לחלוטין, דחויים ונלעגים בידי מערכת רפואה דורסנית, משרדי “בריאות ו”איכות” סביבה ומקבלי החלטות המשרתים את התעשייה ולא את הציבור

.


על נומופוביה – דר’ אילן טל


נומופוביה (התמכרות לסלולרי וחרדה מאובדן הקשר אליו או התרוקנות בטריה) – אורה גולן

התמכרות לטלפון הסלולרי – ויקיפדיה

למה הטכנולוגיה כל כך ממכרת – עידו הרטגזון

ענקיות האינטרנט משתמשות באותן שיטות כמו חברות סיגריות וקזינו כדי למכר – גיא קולניק, דמרקר

חייבים להתנתק מהרשתות החברתיות


 

 

חג שבועות בדיוק הסתיים. הרוב חוגגים בחיק המשפחות, יוצאים לטייל בטבע, אבל לא כולנו יכולים ויכולות לצאת, להיפגש ולחגוג.

נפגעות ונפגעי קרינה בדרגה קשה בכל יום ובכל חג נשארים כלואים בבידוד במקום נמוך קרינה, שהיה מאד קשה למצוא. נפגעי ונפגעות קרינה בדרגה קשה לא יזכו להתאחד עם משפחותיהם, בגלל קושי להגיע בדרכים מרובות אנטנות, להתנייד בתחבורה ציבורית עמוסת סמרטפונים ולשהות בשכונות ובנינים עתירי מכשירים מקרינים וויפיי.

הבידוד של נפגעי קרינה קשים לא פוסק ואין לו תאריך סיום. להיפך, הקרינה הסביבתית הגוברת מחמירה את המצב.

 

לצערנו, את מגיפת הקרינה לא סופרים, כפי שראינו גם בסבב הבחירות הרביעי שהסתיים בהליכתנו לקלפי לפני יומיים.  גם המפלגות ה”ירוקות” אינן מתיחסות לקרינה.   במדד הירוק אין כל זכר למזהם סביבתי זה, שהוא היום המזהם הגדול ביותר, הנמצא בכל מקום, פולש מהמרחב הציבורי למרחב הפרטי ולתאי הגוף ללא הסכמה. ולחלקנו גורם לסבל פיזי רב, למוגבלות תפקודית ולאובדן זכויות אדם ויכולת להיות חלק בחברה ובתרבות. (הצעת חוק מ- 2010 להגנה מקרינה אבל ..)

חווית החג שלי – קרינה שגברה

מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה – מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021

כמה רגישים לקרינה יש – דר’ יעל שטיין מהדסה עין כרם

פרופ’ בלפום דורש להכיר ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית פתולוגית (שמאובחנת בבדיקות)

סקירת מנגנוני רגישות לקרינה – דר’ יעל שטיין ודר’ איריס יודסין

רגישות לקרינה, ערים חכמות וזכויות אדם – דר’ דניאל מישורי

“נדליק סלולר ונראה מה זה עושה להם” אינו “ניסוי” אלא התעללות – ילדים נפגעי קרינה

מחקרים על רגישות לקרינה

 

הצעת חוק להגנה על ילדים, חולים וקשישים מקרינה סלולרית מ- 2010 (ומה קרה מאז)

 

נזכיר כי טכנולוגיה שאינה בטוחה איננה קידמה,

מהנדסים רבים פועלים למען פיתוח טכנולוגיה בריאה, זה אפשרי

(לדוגמא, פרנק קלג נשיא מיקרוסופט קנדה לשעבר, וגם דר’ ג’ורג’ קארלו, שנשכר ע”י תעשיית הסלולר “להוכיח” שאין בעיה, אך מצא את ההיפך. מאז הוא פועל לפיתוח טכנולוגיה בטוחה (ונרדף ע”י התעשייה).  וכך גם ‘רופאים למען טכנולוגיה בטוחה’ – ארגון רפואי הפועל להכרה בנפגעי הקרינה.. ויש עוד, יותר ויותר)

ונזכיר כי בישראל כלל לא מסייעים למי שכבר נפגעו ונפגעים ממפגעי סביבה ולא מסוגלים לתפקד בעולם עתיר קרינה,  במדינת היהודית הלב גס בנפגעות ובנפגעי הקרינה יותר מאשר בשאר העולם הנאור ואין כל הכרה וסיוע (במערכות רפואה, רווחה וחינוך)

אנחנו סובלות וסובלים, לא מסוגלים לתפקד, נאלצים לברוח מבתינו ולעזוב את עבודותינו, נעלמים

ממעגל החיים והופכים שקופים, “זוכים” לניכור ודחייה (כולל גילויי שנאה) .. לא סתם רבים מתאבדים, די לנו,

 

ונסביר ..

בניגוד לתפיסה הרווחת, מקומות פתוחים גרועים מאד כי אין מחסומים והקרינה “טסה” בחופשיות מצד לצד. קרינה אינה נקלטת בחושים ואין לציבור מושג כמה היא גבוהה כיום בכל מקום. בכל מקום בו קולטים במכשירי הסלולר והאלחוט, במקומות עם מכ”מים צבאיים .. שם נפגעי קרינה לא כולים לשהות, לחיות, לעבוד .. לא יכולים !

והנה פוסט שמנסה להמחיש – איך “להרגיש” קרינת רדיו (סלולרי, אלחוטי)

איך “להרגיש” קרינת רדיו (סלולרית ואלחוטית)

לבד כלואים בבידוד במקום נמוך קרינה שקשה למצוא

היזכרו בנו ונסו לסייע, להשמיע את קולנו (כי לנו קשה לצאת ולזעוק) ולדרוש מענה וליווי הולם לנפגעות ולנפגעים מהקרינה

כי אנחנו שקופים גם בין השקופים

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמרו על קשר

הרשמו כדי לקבל עדכונים על החלטות, ישיבות של העמותה, כינוסים, אירועים וחדשות אחרות בנוגע לעמותה ולפעילותיה.