מצאתי בארכיון מסמכים של FCC ..
קובץ מאמרים ומחקרים, שמתיחסים לצורך להכיר ברגישות לקרינה כמוגבלות תפקודית באופן מיידי
כדי להבין מהו FCC (גוף התקינה והרגולציה האמריקאי בנושא קרינה) .. ניתן לקרוא עדכון מ- 13.8.2021 – פסיקת בית משפט גבוה בארה"ב נגד FCC על אי עדכון תקן הקרינה והתעלמות ממחקרים ועדויות על נזקי קרינה לבריאות
המסמך הראשון בקובץ היה של דר' ג'ואל מרקוביץ' מ- 2014
כותב דר' ג'ואל מרקוביץ' כי ..
המונח רגישות לחשמל electrical hypersensitivity הופיע ב- 1989, בעוד המושג "רגישות יתר לקרינה" electromagnetic hypersensitivity – EHS נטבע ב- 1994, אולם תסמינים בגלל רגישות לשדות מגנטיים וחשמליים תוארה כבר בתחילת שנות ה- 30 של המאה ה- 20.
תסמיני EHS תוארו בשנות ה- 40 בקרב עובדים שנחשפו לרינת רדיו, ראדר צבאי וקווי מתח ומיכשור חשמלי. רגישות לקרינה סביבתית הופיעה בשנות ה- 70, כאשר הגיעו מחשבים, והתגברה כאשר החל שימוש בטלפונים אלחוטיים ואחריהם בטלפונים סלולריים, ועוד יותר בשנות 2000 כשהוכנס וויפיי לבתים.
אלפי נפגעות ונפגעים נקשרים לקבוצות תמיכה של רגישות לקרינה ב- 30 מדינות. הראשונה החלה בשבדיה ב- 1989, הקבוצה הבריטית ב- 2003.
שבדיה הכירה ב- EHS כמוגבלות תפקודית ב- 2002.
ועדת שוויון הזכויות הקנדית הכירה ב- EHS ב- 2007.
ב- 2009 הצביע הפרלמנט האירופי בעד הכרה בנפגעות ונפגעי EHS כא.נשים עם מוגבלות.
למרות הכרה רשמית זו, עדיין צוותי רפואה יודעים מעט או מאומה על הפרעה זו.
http://emfrefugee.blogspot.com/2014/10/electromagnetic-hypersensitivity-means.htmlElectromagnetic
דר' מרקוביץ' הוא מנהל המרכז לבריאות משפחה וקהילה בבית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ובבלוג שלו, התיחס בתאריך 6.5.2020 לצורך במדיניות ומגבלות קרינה לבטיחות בחשיפה לסלולרים, אנטנות, וויפיי, מונים חכמים ועוד התקני טכנולוגיה אלחוטית.
בבלוג שלו התיחס לתסמיני רגישות לקרינה EHS, בהתיחסות ל- FCC Docket #13-84 הנחיות תקני קרינת רדיו של FCC (סוכנות תקינת קרינה בארה"ב).
(נציין כי בתאריך 13.8.2021 פסק בית המשפט לערעורים בקולומביה ארה"ב נגד FCC, עקב אי עדכון תקנים והתעלמות ממצא מחקרים על נזקי קרינה לבריאות)
דר' מרקוביץ' מציין כי בנובמבר 2013, בוסטון ופילדלפיה מילאו תלונה נגד Federal Communications Commission (FCC) (תקנות Dockets #13-84 וגם #03-137) והאשימו את FCC ורשויות הבריאות הפדראליות בארה"ב בהזנחה וכישלון בחקר הפגיעה בא.נשים המתלוננים על רגישות לקרינה בלתי מייננת. FCC הודו בהעדר מומחיות בתחום, אולם החפיפה בין אחריות הסוכנות להגנה מקרינת רדיו RF והייעוץ ל- Radiofrequency Interagency Work Group מותיר את ההנהגה בתחום לא ברורה ומעודדת התעלמות והעברת אחריות. התיחסות משפטית ב- 1999-2000 לתקנות FCC מ- 1996 לא הגיעה לעיסוק בנושא "רגישות לקרינה" כמוגבלות מוכרת בארגון אנשים עם מוגבלויות בארה"ב Americans with Disabilities Act. (“ADA”) .
הסוכנות האחראית ליישום תקנות ADA (לשוויון לאנשים עם מוגבלויות) לא הכירה בכך שהלקות גורמת למוגבלות ורק ציינה צורך במחקר נוסף. לאחר עשור, עדיין נותרה חקירה זו לא פתוחה. ההנחיות לקרינה עודכנו בעדויות רבות של אנשים שהפכו נכים בגלל חשיפה לקרינת RF (סלולרי, וויפיי, מיקרוגל ועוד) – לגבי מיעוט שסובל מאד מהציבור האמריקאי.
סוכניות רגולציה כמו FCC ואחרות אחראיות ליישום הנחיות בריאות הציבור ואנשים עם מוגבלויות כדי להפנות תשומת לב ובדיקה משמעותית של בעיה רפואית חמורה. FCC אמור היה לדאוג ולהנחות מי שנפגעו ורגישים לקרינה. חוק זכויות האזרח המשמעותי ביחס לצרכי אנשים עם מוגבלויות Americans with Disabilities Act (ADA), אוסר על הפלית תעסוקה, שירותים ציבוריים, מגורים ותקשורת. הגדרת מוגבלות בחוק ADA, מתיחסת ללקות פיזית או מנטלית שמגבילה פעילויות חיים מרכזיות, היסטוריה של לקות כזו או התיחות כבעלי לקות.
תלונות רבות שהוגשו ל- FCC לגבי תקנות קרינת רדיו, התיחסו לגבולות החשיפה ל- תדרי רדיו RF.
אינדקס להנחיות בטיחות ביחס לחשיפה לקרינת רדיו נערך לפי עדויות מהשטח, באתר של דר' מרקוביץ', http://bit.ly/FCCNOI. האינדקס מאורגן לפי קטגוריות. ובנוסף, ריכז דר' מרקוביץ' קישורים לפרסומים מדעיים. זאת, לצד עדויות מאנשים שמזהים ומאבחנים את עצמם כרגישים לקרינה.
מתוך התלונות, קיבץ דר' מרקוביץ' תסמינים שכיחים שקושרו לחשיפה לקרינת רדיו (N = 1641, כלומר, 1641 תלנות שהוגשו):
- 52% כאבי ראש ומיגרנות
- 48% בעיות נוירו-קוגניטיביות (זיכרון, ריכוז, ערפל מוחי, סחרחורת ועד)
- 31% בעיות שינה או אינסומניה
- 29% בעיות קרדיו-וסקולריות (בעיקר הפרעות קצב לב)
- 23% טנטון (צפצוף באוזניים)
- 18% בעיות עיכול (בעיקר בחילות)
- 17% תשישות
- 16% הפרעות מערכת עצבית
- 13% בעיות ראייה/ עיניים
- 8% בעיות שרירים (חולשה, כאב)
- 32% תסמינים אחרים
מתוך 184 א.נשים שדיווחו על רגישות לקרינה EHS בתלונות ל- 1 FCC Docket #13-84, רבים תיארו תסמינים מרובים ממקורות קרינה נוספים. 20 לא דיווחו תסמינים ואילו 27 לא דיווחו מקורות קרינה.
מקור לתלונות https://bit.ly/EHSFCC13-84.Related
https://www.saferemr.com/2020/05/EHSsubmissionstoFCC.html
המאמר הבא בקובץ הוא
סקירה מחקרית של מנגנוני רגישות לקרינה EHS, מאת דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
פורסם ביולי 2020
להורדה – סקירת ספרות – מנגנוני רגישות לקרינה – שטיין ויודסין 2020
קישור למאמר
קישור לתרגום המאמר
המאמר הבא בקובץ הוא
סקירה מחקרית ופירוט ביומרקרים לאבחון EHS – פורסם במרץ 2020, בקריאה ודרישה של פרופ' בלפום ודר' איריגארי להכיר ברגישות לקרינה כהפרעה נוירולוגית חדשה מאובחנת ומוכחת באופן אוביקטיבי (בדיקות מעבדה ללא דיווח עצמי)
קישור למאמר או קישור נוסף
קישור לתרגום המאמר
(ואוסיף קישור לפרסום של בלפום מ- 2018 ממצאים של עקה חימצונית ברגישים לקרינה)
ואחריהם מאמר סקירה של ..
דר' מגדה חבס – רגישות לקרינה הוא מוגבלות הנגרמת בגלל הסביבה ודורשת תשומת לב מיידית ( Environmentally-Induced Disability )
המאמר פורסם ב- 2019, J Sci Discov. 3(1):jsd18020; DOI:10.24262/jsd.3.1.18020.
להורדה http://www.e-discoverypublication.com/wp-content/uploads/2019/03/JSD18020-final.pdf
כותבת דר' מגדה חבס, החוקרת רגישות לקרינה והשפעות בריאותיות של קרינה בלתי מייננת, כבר עשרות שנים:
מדינות רבות יותר ויותר מתחילות להכיר בקיומם של אנשים רגישים לקרינה (EHS). מספר מדינות סיווגו הפרעה זאת כמוגבלות או לקות תפקודית הנגרמת בגלל הסביבה.
מחקרים אפידמיולוגיים וניסויי in vivo הראו כי חשיפה לקרינה בלתי מייננת (NIR), ברמות נמוכות ביותר של תדרי מיקרוגל (EMF) שהן הרבה מתחת לתקנים הבינלאומיים לקרינה:
- מגבירה חרדה, דיכאון וסטרס פיזיולוגי.
- פוגעת בתפקודים קוגניטיביים כגון ריכוז, זיכרון ולמידה.
יותר מזה, חשיפה לקרינה בחלתי מייננת תורמת לתחלואה נוירו-דגנרטיבית כולל דמנציה, אלצהיימר, מלחת ניוון שרירי ALS, טרשת נפוצה MS, פרקינסון, הפרעות קשב וריכוז (ADDA) והפראקטיביות (ADHD) והפרעות על הספקטרום האוטיסטי.
חשיפת עוברים לקרינה סלולריח משפיעה על הלב ועלולה לגרום לבעיות רגשיות והתנהגותיות בצאצאי אדם. מחקרי חשיפה במעבדה דיווחו על ביצוע ירודאובדן עצבי ושינויים פתולוגיים במוחות של צאצאי חולדות. קהילות מדעיות ורפואיות שלחו אזהרות ועצומות, הצהרות ועדויות כי חשיפה לקרינה בלתי מייננת חייבת להצטמצם בהיבט של בריאות הציבור. אזהרות אלו זכו להתעלמות. המשך פיתוח טכנולוגיות אלחוטיות ופריסת טכנולוגיות חדשות וצפופות (5G – דור חמש בסלולר, לווינים, רפיטרים, מיחשוב לביש, אינטרנט של הדברים), החברה צפויה לשלם מחיר עצום על ההתעלמות מאזהרות אלו. האחראיים לבריאות הציבור ובריאות ילדים מחויבים להתיחס לאזהרות אלו ברצינות ולספק מקלט למי שנפגעים מ- EHS.
רגישות לקרינה EHS היא תסמונת אמיתית, הנגרמת מחשיפה לקרינה בלתי מייננת. היא מתגברת בציבור ובדרגת חומרה גבוהה היא הופכת למוגבלות.
באיחור רב, נדרשת פעולה להפחתת חשיפה לקרינה ולהבטחת סביבה בטוחה כדי שכולם יוכלו ליהנות מאיכות חיים.
סביבות עם זיהום אלקטרומגנטי עלולות להיות הרסניות לאלה אשר כבר נפגעו מחשיפה אלקטרומגנטית. סביבות אלו עלולות לפגוע גם במי שעדיין לא נפגעו.
חשיפת עוברים ויילודים מטרידה במיוחד, כפי שנראה במחקרים על בני אדם ועל חולדות. במחקר הודגמו הפרעות בתפקודים נוירולוגיים והורמונליים, התורמים להפרעה ביכולות קוגניטיביות ופיזיות.
במחקר זה נמצא כי חשיפה לרמות קרינה EMF או EMR, בעוצמות נמוכות בהרבה מהתקנים, עלולות לתרום לבעיות זיכרון, למידה וריכוז, להגביר תגובות סטרס ולהביא להפרעות מצב רוח, כולל חרדה ודיכאון, לתרום לתסמיני אוטיזם והפרעות קשב וריכוז/ היפראקטיביות, לתרום לתחלואה נוירו-דגנרטיבית ולהגביר תסמיני טרשת נפוצה MS, ניוון שרירים ALS, פרקינסון ודמנציה מסגים שונים, כולל אלצהיימר.
הפחתת חשיפה לקרינה יכולה לעצור את הלקויות והתסמינים של רגישים לקרינה EHS ולהפחית צורך בתרופות וטיפול. מנגנוני פעולה הכוללים הפרעות במוליכים עצביים, עקה חימצונית, מוות תאי (אפטוזיס), הגברת חלבוני סטרס, צמצום גידול תאי עצב, נזק ל- DNAושינויים ברמות הורמונים.
פריסת 5G (דור 5) והאינטרנט של הדברים, תגבר חשיפה לגלים מילימטריים והגדלת הזיהום האקלטרומגנטי הסביבתי שהציבור כולו נחשף אליו.
מדענים ורופאות המכירים רגישות לקרינה EHS שלחו פניות והצהרות רבות לגופים ממשלתיים, בניסיון לצמצם חשיפה לתדרים אלקטרומגנטיים. בקשתם כוללת:
- קביעת הנחיות חשיפה ותקנים שיגנו על הבריאות.
- פיתוח טכנולוגיות שיפחיתו EMR ויצמצמו חשיפה לקרינה.
- חינוך הציבור וצוותי טיפול ורפואה והעלאת מודעת.
- יצירת סביבות נמוכות קרינה עבור מי שנפגעו כבר מקרינה ורגישים לקרינה.
סוכנויות האחראיות לטיפול באנשים עם מוגבלויות לא פעלו למען מיעוט פגוע זה ולא סייעו לתמיכה בו ומענה לצרכים הייחודיים, כנראה עקב העדר מידע ומודעות וללא כוונה. אולם, אלה הם חסמים תודעתיים בגישה.
אני מקווה כי מאמר זה יעודד סוכנויות פדראליות ומדינתיות, כמו גם גופי חקיקה ומקבלי החלטות, להתיחס ברצינות לרגישות לקרינה EHS ולסייע למי שנפגעו מהפרעה פיזיולוגית זו, ולתמוך במשפחותיהם, מסכמת דר' חבס. היא מציינת כי לפי ארגון הבריאות העלמי WHO (2015) דרגת פגיעה חמורה היא כ- 10% מבין המדווחים על תסמיני EHS. אחוז זה צפוי לעלות ככל שטכנולוגיות משדרות ומקרינות יגברו, כגון דור 5 (5G) גלים מילימטריים ואינטרנט של הדברים.
קישור פתוח http://www.e-discoverypublication.com/wp-content/uploads/2019/03/JSD18020-final.pdf–
למסמך של פרופ' אולה יוהנסון ממכון קרולינסקה ועוד מאמרים בנושא רגישות לקרינה אגיע בפוסטים הבאים ..
ובינתיים,
אוסיף מאמר שיצא אחרי כן ..
עשרות חוקרים ומדעניות דורשים הכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית
32 מדענים וחוקרות חתמו על דרישה להכיר ברגישות לקרינה כהפרעה נוירולוגית, במאמר המפרט ביו-מרקרים (סמנים ביולוגיים) והדמיות מוחיות המראים באופן אוביקטיבי (לא דיווח עצמי) חריגות בקרב רגישי קרינה המאפשרת אבחון, בהשוואה לאוכלוסייה ה"נורמלית" שאינה רגישה לקרינה.
קישור https://www.mdpi.com/1422-0067/22/14/7321/htm
קובץ להורדה קונצנזוס מדעי על רגישות לקרינה ביומרקרים
בארכיון של FCC נמצא גם מסמך שהגישה דר' סינדי לי ראסל (MD) שמטפלת ברגישים לקרינה כבר שנים. המסמך ממאי 2020
תגובה של דר סינדי לי ראסל להעלאת תקנים של FCC – דור 5 וגם התיחסות לרגישות לקרינה – מאי 2020
וטיוטת מאמר על רגישות לקרינה, שכתבה דר' אריקה מאלרי בליית' ב- 2014 והגישה ל- FCC
סיכום על רגישות לקרינה (תגובה ל- FCC) של דר אריקה מאלרי בליית' – 2014
כמו כן,
אוסיף מה שציינתי בדיון על הגברת הקרינה הסביבתית (בעקבות חוק ההסדרים שמאפשר אנטנה בשכונות מגורים ללא צורך בהיתר וללא יכולת להתנגד). דיון זה נערך עם מומחי קרינה שמכירים רגישים לקרינה ומכירים ברגישות לקרינה. עם זאת, גם הם מתקשים להבין את הרמות הנמוכות בהן רגישי קרינה "קשים" סובלים מתסמינים,שעלולים להיות מגבילים ביותר ..
כל עוד רגישות לקרינה אינה מוכרת כנגרמת מקרינה (ואנחנו רחוקים משם) יש בעיה לבסס תקן על הרמה בה אנחנו מגיבים לקרינה – זה נתפס כהזוי ולא אפשרי, לצערנו. וזה באמת נורא, הרמות הללו בעולם כה עתיר קרינה. מנגנון הרגישות (בדרגה חמורה) אינו מובן למי שלא חוו את זה ותמיד יישאר כפער בינינו לבין העולם (כולל מול מי שמאמינים לנו ולחוויה הקשה של קיומנו בעולם רווי קרינה). וזה כולל גם נפגעי קרינה בדרגות קלות יותר.
רגישי קרינה/ כימיקלים בדרגה קשה מגיבים לרמות נמוכות באופן בלתי נתפס. כחלק מהצורך להתמודד עם הגורם המזיק ולמנוע פציעה מוחית (כי זה מה שקורה לנו) – המוח מתמחה יותר ויותר בזיהוי רמות נמוכות יותר ויותר של קרינה (או כימיקלים סינתטיים).
הבוקר סייעתי בניסוח מכתב למערכת החינוך בנושא של אחים רגישים לקרינה, שלא מקבלים מענה. פנתה אלי בבקשת עזרה, אם שבורה ושחוקה ממאבקים. תגובותיה רגשיות ומתפרצות, מאשימות, לא סדורות. ניסיתי לסייע בארגון מחשבותיה ולכתוב בצורה שאינה מתלהמת, כי זה מרחיק. זה ישר מתייג כ"מקרה פסיכיאטרי" ווגורם לנציגי המערכות להתנכר, הרצון והנכונות לסייע פוחתים.
מעבר לעובדה שגם למקרים פסיכיאטריים יש זכויות ומגיע סיוע, אדגיש כי הניכור החברתי (והמקצועי), הלעג ואי ההבנה מצד הסביבה, שמגיע אחרי סבל פיזי רב שחוזר ונשנה ופגיעה קשה באיכות החיים ובזכויות יסוד (מגורים, תעסוקה, לימודים, מרחב, שירותים בסיסיים, סיוע רפואי ועוד) מביא להתפתחות פוסט טראומה משנית מורכבת ומתמשכת.
קשה מאד להישאר רגועים ובהירים במאבק כזה. קשה מאד לנשום עמוק ולהירגע ולהמשיך לטעון שוב ושוב בהיגיון, בנועם ובקור רוח.
בנוסף, אצל חלק מאיתנו (כמוני) החשיפה לקרינה גורמת להשפעות נוירו-פסיכיאטריות (בנוסף לנוירולוגיות, קוגניטיביות, נוירו-דגנרטיביות) וזה משפיע יותר על מה שנראה כ"חוסר יציבות" וגורם לרתיעה ולדחייה ואי נכונות לסייע.
הטלטלה והקושי להעביר את הזוועה מול אטימות המערכת והניכור החברתי, בוטאה יפה (בנושא שונה) על ידי לינוי בר גפן, סלב מקושרת ורהוטה. כדאי להקשיב לדבריה, לתיאור חוויה שלה וה"זהות" החדשה המגיעה עם הנזקקות .. מדקה 05:39 בתוכניתו של רוני קובן
מאז נפגע בן-זוגה, צברה לינוי ידע על פגיעות ראש, מחלות נוירולוגיות, שיקום, סיעוד וביורוקרטיה במערכת הבריאות בישראל. הבנתה לגבי החוויה הקשה שמאחורי המושגים "סיעוד", "שיקום", "מוגבלות" ו"נכות", הביאה אותה לבנות עסק כ- PA) Patient Advocat), תפקיד מוכר בארה"ב שמהותו ליווי חולים מורכבים ומשפחות וסיוע בניהול הטיפול.
לאחר שקיבלה מ"מדינט" דו"ח והבינה את הפער הגדול בין המידע הרפואי החשוב לבין יישום המלצות טיפוליות בפועל, הפכה זאת לייעוד ומקצוע. לדבריה, המשבר מעוגן באיבוד שליטה על החיים – הקרקע נשמטת, החיים השתנו ולא ידוע לכמה זמן. במצב רפואי מורכב, מול מערכת מתנכרת, המוטיבציה להיאבק הולכת ופוחתת. מתגברות התחושות הקשות – עצב, כעס ובלבול. העומס הרגשי ועומס המטלות מתעצם. הסיכוי להבין הנחיות טיפוליות וליישמן במלואן נמוך. נדרש ליווי "סוג של מפיק לכל המטלות", אומרת בר גפן בראיון לדמרקר. ליווי וניהול הטיפול, או PA, דורש איגום משאבים משפחתי – לתת את המטלה הנכונה לאדם הנכון. "המטרה שלי היא למנוע את האויב מספר 1 של החולה: השחיקה של הסובבים אותו. אין אונים, בצירוף צער וכעס על עצם זה שנקלעת למצב של חולי ועכשיו זה לטווח ארוך, גורמים לאורך זמן לשחיקה קשה שעלולה להוביל עד לנטישה. אני רואה נפגעי ראש שאחרי שהמשפחה והחברים נשחקו בסוף מצאו את עצמם במוסד גריאטרי, וחלקם צעירים".
.
.
נזכיר שוב,
המוגבלות התפקודית הקשה של נפגעי סביבה, ובמיוחד של נפגעי קרינה בלתי מייננת, אינה מוכרת בישראל.
אפילו לא בארגוני המאבק לשוויון ונגישות לבעלות ובעלי מוגבלויות, כמוני.
מעט מאד רופאות ורופאים בישראל מכירים בבעיה ומעיזים להתבטא בפומבי בנושא (חלק ניסו וחדלו במהירות, עקב תגובות ה"מערכת" וחששות לעתידם).
בדרך כלל יש ניכור ודחייה, אי אמון ולעג וסירוב לתעד תלונות (לא אבחנות – תלונות!) – מה שמקשה על איתור וזיהוי בעיות חדשות. לדוגמא
רגישות לקרינה EHS – מודלים והסברים של רופאים ורופאות סביבתיים
מתוך הצהרת בריסל מ- 2015 – הצהרה מדעית רפואית:
"אנחנו, רופאות ורופאים הפועלים לפי שבועת היפוקרטס, אנחנו, מדענים ומדעניות הפועלים בשם האמת המדעית, אנחנו כולנו, אנשי רפואה וחוקרות הפועלים במדינות שונות ברחבי העולם, מצהירים בזה באופן חופשי ועצמאי, כי ..
מספר גבוה שהולך וגדל של אנשים סובלות וסובלים מ- EHS ומ- MCS ברחבי העולם, שרגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים תוקפות נשים, גברים וילדים.
על בסיס עדויות מדעיות הזמינות כיום, שעברו ביקורת עמיתים, לגבי השפעות בריאותיות של תדרים אלקטרומגנטיים (EMF) ומגוון כימיקלים
ועל בסיס חקירה קלינית וביולוגית של מטופלות ומטופלים, רגישות לקרינה EHS קשרה לחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית ורגישות לכימיקלים MCS קשורה לחשיפה לכימיקלים. .. "
קטע זה תורגם מתוך ההצהרה המדעית הבינלאומית לגבי רגישות יתר לקרינה ורגישות לכימיקלים (סינתטיים), שהוכרזה בועידה בבריסל ב- 2015
קישור להורדה http://www.ehs-mcs.org/fichiers/1441982143_Statement_EN_DEFINITIF.pdf
מעט מהמחקרים המוכיחים רגישות לקרינה
חלק מהמחקרים באתר ENVIRONMENTAL HEALTH TRUST
לפני שנים ספורות החליטו נפגעי הקרינה בעולם להכריז על 16 ביוני כיום המודעות הבינלאומי לרגישות יתר לקרינה EHS
אין איפה לגור – העדר אופציות מגורים לנפגעי קרינה בדרגה קשה
התמודדות עם רגישות יתר לקרינה – דוגמאות למסעות שיקום בקהילה בישראל
דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם", נאבקת להכרה ברגישות לקרינה EHS ולכימיקלים MCS
שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020
מדבריה..
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
ואני מוסיפה..
שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל..
זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
בצילום תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה. (ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").
אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020
