מעט מתלאות הקמת עמותת רגישות לקרינה בישראל

פורסם ב-

משך שנים ניסינו לארגן מפגש – מינימום 7 חברים לייסוד עמותה, כנדרש בחוק. הנוכחות הפיזית הנדרשת במקום אחד היתה מכשול אדיר למאות הרגישים לקרינה שלא יכלו, או לא רצו, לעשות מאמץ להגיע בדרכים מוקרנות למפגש.

כל המאמצים נכשלו..

ב- 2015 התחננתי בטלפון לעשרות רגישים ורגישות לקרינה (בכאבי תופת בגלל השדה המגנטי של הטלפון הקווי מהצינוק הממוגן בבית הורי) ו.. הצלחנו.  אורגן מפגש בביתה של עו”ד דפנה טחובר (שגרה אז במושב תרום הנידח, לפני שהתיאשה מהמצב בארץ וחזרה לארה”ב ולפעילות רצינית).  ארגנתי טרמפים למוגבלי הנהיגה, שהקרינה מסכנת אותם באיבוד הכרה על ההגה (ידיד של ש’ אסף את י’ ואותי, נסענו לש’ ברחובות והגענו ממוטטות מהדרך לבית של דפנה.  בבית של דפנה רמת החשמל היתה מאד בעייתית לש’ ולי, חזרנו במצב מאד גרוע מאותו ערב ולקח לנו שבועות להתאושש). י’ השנייה הגיעה ממבשרת, גם בקושי.

נהננו להיפגש, אבל למרות המאמצים הגיעו למקום הנכון בשעה הנכונה, לא הגיעו 8 שהתחייבו, אלא רק 6 רגישות לקרינה (כולל אחת שלא היתה רגישה לקרינה אלא בעדנו ובאה לחתום ולעזור בתפקוד ומגע עם החוץ) .. בגלל דרישות החוק למינימום של 7 – לא ניתן היה להקים עמותה.חזרנו במצב קשה ובלי עמותה..

דפנה טחובר, עו”ד מבריקה ובעלת ידע עצום בנושאי קרינה ומוטיבציה לשנות את העולם, התיאשה מנפגעי הקרינה בישראל שלא יכלו להרים תביעות לזכויות ולהיאבק ועזבה לארה”ב. שם היא עושה חיל.אני מקנאה בה והלואי וגם לי היתה אזרחות אמריקאית..   (עדכון – עו”ד טחובר לוקחת את FCC לבית המשפט ינואר 2021)

לקח חודשים רבים ותחנונים אינקץ בטלפון לעשרות רגישים  (הפעם כאב לי מהטלפון הקווי בבית שמצאתי בזכרון)  ו.. הצלחנו לכנס 7 רגישים לקרינה + גזבר שאינו חבר ועו”ד מתנדבת (עמיר בורנשטין ואשתו עו”ד יפעת בלייך) בבית של עמיר בהרצליה.

הדרך היתה קשה. 2 השתתפו טלפונית ובסקייפ (זה לא נחשב כי 7 חייבים להיות נוכחים פיזית ולחתום בפני עו”ד).

א’ הביאה אוכל נפלא שהכינה.התווכחנו על שם לעמותה, על הגדרתה ועל כל מיני נקודות ואחרי מספר שעות הצלחנו לנסח תקנון שהיה מקובל על כולם.

אירוע הקמת העמותה התרחש בשישי בבוקר 24.6.16 .. חתמנו. עמותת “רגישות לקרינה ישראל” הוקמה בשעה טובה.

חילקנו תפקידים לפי מוגבלויות ויכולת פעולה (כלומר, נכונות לסבול למען המטרה).

המנהלים ומורשי החתימה שנקבעו היו מני בן אריה, נועה ואני כי היינו הכי נכונים לשת”פ (מינימום 2 חתימות על כל פעולה).

עמיר גזבר כי הוא היחיד שיכול איכשהו להתמודד עם בנקים ודואר (חיצוני ולא חבר עמותה כי לא רצה ניגוד אינטרסים עם העסק שלו).

יפעת בלייך עו”ד – בהתנדבות ובאהבה.

רו”ח של עמיר, על חשבון עמיר..

כתובת הדואר לקבלת אישור מרשם העמותות היתה של א’, שהתגוררה בבית משלה, כלומר כתובת קבועה – טעות כי א’ לא יכולה להגיע לדואר. האישור אבד. שינוי הכתובת ארך זמן רב.

כספים אנחנו נותנים מהכיס .. זה נחשב תרומות ורק לאחרונה, כשאושר חשבון בנק, קבלנו קבלות על התרומות ועל דמי החבר שאספנו בהקמת העמותה..

פתיחת חשבון בנק הפכה למסע ייסורים מטורף, בו עבר עמיר (ויפעת) עינויים וטרטורים רבים במוסדות מפוצצי קרינה – זה לקח 3 שנים כי עמיר צריך גם להתאושש מכל חשיפה, גם לפרנס משפחה וגם לעזור (הרבה מאד בהתנדבות) להמונים !!!כל הגעה לבנק גזלה ממנו ימי תפקוד ובכל פנייה כזו הסתבר שצריך עוד ניירת ועוד חתימות (שדרשו ממני, מנועה וממני-אני להגיע לחתום). כן, זה היה מטורף..

נועה ביקשה לעזוב את תפקידה כי רצתה להתמקד בהישרדות והבראה אישיים ואחרי כן חזרה לגרמניה. ואז מחקה כל מה שכתבה אי פעם בנושא והדגישה שאינה רוצה קשר עם נפגעי קרינה ועם כל הנושא. מצבה אינו טוב וזה “מוריד אותה”.

א’ ביקשה לעזוב בגלל חוסר יכולת לתפקד, היא מתקשה לקום מהמיטה. הפסיקה כמעט כל פעילות. עברה דירה בתקווה שיהיה טוב יותר ליד הים – מאז מצבה רק מידרדר כי המפגעים הסביבתיים (החדשים שצצו) מכריעים אותה.

חלק נעלמו ואין עימם קשר. עם אחרים הקשר חלקי.

(שלווה נשארה בקשר, אך עיניה הידרדרו ואינה יכולה לסייע)

לא עמדנו בדרישות החוק לאסיפה כללית פעם בשנה ודיווח של נושאי התפקידים (יש ביקורת וכל מיני תפקידים המחויבים לפי החוק), דוחות רו”ח וכו’.. למדנו בדרך הקשה והיה על עמיר לתקן ולהתכתב ולסדר את הבעיות..

יש חשבון בנק טרי, אך עוד אין דרך לגבות דמי חבר (בין השאר כי עמיר ואני לא הצלחנו משך חודשים לנסוע 20 דקות כל צד כדי שאחתום על המסמכים, מני צריך לנהוג 30 דקות כל צד בדרכים המוקרנות וכולנו לא במצב מזהיר כי כל יציאה דורשת התאוששות נכבדת).

עד שלא הכל יהיה מסודר לא ניתן לצרף חברים חדשים ואנחנו מקיימים פגישות תקופתיות רק בסקייפ ומנסים לעמוד בדרישות החוק..

עדכון – כיום ניתן לעשות העברה בנקאית של דמי חבר ושל תרומות לעמותה.מנסים לעשות את זה קל יותר עם חשבון PAYPAL וזה אורך זמן ומצריך חתימות.

בודקים איך נוכל ליצור כרטיס חבר “אמיתי” ולא ידני ומה העלויות.

הפעולה הראשונה היתה בניית אתר לעמותה – את הדומיין רכשה שנים קודם רגישה לקרינה שנעלמה.

עמיר ואני כתבנו את הטקסטים במרתונים ליליים מטורפים. עמיר בנה אתר בסיסי. החלטנו על צבעים ומצאנו תמונות ללא זכויות והעלינו (כדי שיהיה אתר לפני ששולחים את הניירת לרשם העמותות).

בחירת הלוגו היתה מורכבת.. אני העליתי כמה אופציות, עמיר יצר כמה וריאציות, ביקשנו מהחברים לשרבט כיוון שנראה להם. היה מאד קשה להחליט כי כל אחת ואחד משכו לכיוון אחר.זה היה מתיש.

הצילה אותנו גיסתו של עמיר, גרפיקאית שלקחה את רצונות וההערות ויצרה משהו (בהתנדבות).

כאשר ל’ הצטרף לקהילה (לא לעמותה כי עוד לא ניתן) הוא הציע לסייע ושדרג את הלוגו (בלי לשנות יותר מדי כדי שלא נצטרך לדווח ולחכות לאישור מרשם העמותות) ובנה אתר יפיפה ומכובד.

תודה לכל העושים במלאכה.

.

ובלי קשר לעמותה .. זכרון נעים ממפגש מרגש שערכנו בתחילת יוני 2015 בחצר של עמיר ויפעת בהרצליה (משום מה באותו ערב הגיעו כ- 30 רגישים לקרינה – הישג שלא הצלחנו לחזור עליו)  – בבלוג של מני בן אריה

 

 


עדכון עצוב – דצמבר 2020

מאז ביטול הכנס בנושא באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020, ומשבר הקורונה וטירוף מחאת דור 5 שגופים בעייתיים חיברו לתיאוריות קונספירציה, אין שום פעילות בעמותה.

חלק מהנפגעים במצב רע במיוחד ולא מצליחים יותר לפעול והתנתקו עקב עליית הקרינה והעדר אפשרויות מגורים ופרנסה, העדר הכרה וליווי מקצועי. אין לנו מי שישמרו איתם על קשר (חלקם ללא חיבור אינטרנט או מחשב, חלק גם מתקשים בטלפון קווי).   רוב הנפגעים שמצבם השתפר חדלו להגיב בקבוצות.  רבים עברו לקבוצות “ממוקדים” (הטרדה אלקטרונית) וקבוצות דור 5 קונספירטיביות (ולפעילות בפלטפורמות חשאיות יותר).  בגלל זה גילויי העוינות וביטויי שנאה כלפינו גברו וגם אי האמון וה“ניסויים” (התעללות), כולל מצד צוותי רפואה/ חינוך/ טיפול/ רווחה.  זו הסיבה שהרוב שומרים על אנונימיות ומסרבים לצאת לציבור, לדבר ולהיחשף – הם חוששים. רבים סובלים מניכור ואי אמון, דחייה ויחס שלילי בסביבתם הקרובה.

עמיר בורנשטין פעיל ומסייע לרבים, אך אינו חלק מהעמותה.  מדי פעם מני בן אריה כותב מכתבים לרשויות (ולא מקבל מענה) ומעלה פוסטים בבלוג שלו.   אני היחידה שנותרתי – מנהלת את הקבוצות בפייסבוק (ועייפה מפניות של סובלים, ללא כוחו לענות יותר ולהחליף את המדינה).  הדוקטורט שלי בנושא (נושא חדש ומנחה חדשה – רק התחלתי לגבש בתחילת השנה) הופסק בגלל המצב.  אני כותבת פוסטים ומעלה בקבוצות מידע.  וזהו.  מיה עסוקה בבניית עסק של אריכות חיים ובריאות.  ל’ מנסה לשרוד (אחרי שעבר דירה ומצבו הידרדר).

תודה לאל שעו”ד דפנה טחובר בארה”ב ופעילה למען כולנו – בהצלחה בתביעה נגד FCC שתועלה בבית המשפט בינואר 2021.

ויש כנס רפואי בנושא השפעות בריאותיות של קרינה, שם מזכירים אותנו


 

מהי רגישות לקרינה EHS

אין איפה לגור – על בעיות מגורים של רגישי קרינה קשים

כמה רגישים לקרינה יש – דר’ יעל שטיין מהדסה עין כרם

ישוב לנפגעי סביבה

ילדים רגישים לקרינה

פרופ’ אולה יוהנסון על רגישות לקרינה בתקופתנו

התמודדות עם רגישות לקרינה – דוגמאות למסעות שיקום 

כאב ראש ודימום מהאף – שילוב תסמינים הדורש תשומת לב

סקירת מנגנוני רגישות לקרינה – תרגום מאמר של דר’ יעל שטיין, יולי 2020

 

2 תגובות

  1. אלמוג שפלר

    אשמח לשאול שאלות בנושא הקרינה
    אלמוג
    0526241221

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמרו על קשר

הרשמו כדי לקבל עדכונים על החלטות, ישיבות של העמותה, כינוסים, אירועים וחדשות אחרות בנוגע לעמותה ולפעילותיה.