השבוע מצא עמיר בורנשטיין קישור לכתבה הראשונה בארץ שעסקה בנפגעי קרינה וברגישות לקרינה – גלובס 2007 (איתי רום)
מתוך הכתבה ..
".. יותר ויותר אנשים מגדירים עצמם כרגישים לקרינה אלקטרומגנטית ומתנתקים מהחיים המודרניים: בלי טלוויזיה, בלי סלולרי, בלי אינטרנט".
"אני ממש מוגבלת" אומרת רות אפל (דר' רות אפל היא הרגישה לקרינה הותיקה ביותר החיה כיום – גל),
"רובו המכריע של הממסד הרפואי מתייחס בביטול לטענה כי קיימים אנשים הרגישים יותר לקרינה אלקטרומגנטית מאחרים, אולם .. אפל אינה לבד. עשרות ואולי מאות אלפי אנשים אחרים ברחבי העולם המערבי (הסטטיסטיקות לא מאוד עקביות) מגדירים עצמם כמי שסובלים מחשיפה לקרינה חשמלית או אלקטרומגנטית".
"אדמומיות בעור, תחושות צריבה, תשישות, בעיות ריכוז, סחרחורות, נדודי שינה, כאבי ראש, בחילות והפרעות עיכול – הם רק חלק מהסימפטומים השונים שהם מייחסים לקרינה".
"היקפי הדיווחים העצמיים הביאו ליצירתו של המונח "רגישות אלקטרומגנטית" (Electromagnetic Hypersensitivity – EHS), ואת ארגון הבריאות העולמי לערוך ב-2004 כנס מיוחד בנושא. בעקבותיו קבע הארגון שאין בסיס מדעי לקשר שבין חשיפה לבין סימפטומים שעליהם דיווחו החולים, אך "הסימפטומים הם בוודאות אמיתיים (…) יהיה הגורם להם אשר יהיה, רגישות אלקטרומגנטית יכולה להיות בעיה מטילת מום ומשתקת".
"אם אכן מדובר בבעיה פיזיולוגית – הרי שאותם אנשים שרויים במצוקה קשה בשל חוסר היכולת להימנע, בעולם המודרני, מחשיפה לקרינה חשמלית ואלקטרומגנטית; ואם מדובר בהפרעה פסיכולוגית, הרי שיש כאן תופעה מרתקת וראויה למחקר".
"הוויכוח המדעי לא ממש משנה לסובלים: הם נאלצים לשנות את אורחות חייהם, לא אחת מתרחקים מחברים ומבני משפחה שאינם מגלים אמפתיה, ובמקרים קיצוניים אף מפסיקים לעבוד או נוטשים את העיר לטובת אזורים כפריים שבהם פחות מקורות קרינה".
"להכרה הגדולה ביותר זכתה התופעה בשוודיה, שם היא מוכרת רשמית כנכות".
"בישראל, לעומת זאת, מדינה שבה יש יותר מכשירים סלולריים מאזרחים, התופעה אינה מוכרת כמעט בכלל, והסובלים נאלצים להתמודד לא רק עם הסימפטומים, אלא גם עם חברה וממסד רפואי שלרוב מסתכלים עליהם כעל מי שסובלים מבעיות נפשיות". (לצערנו – זה לא השתנה. רק החמיר כי כמות הנפגעים עלתה, אך הקושי לאבחן את הקשר לקרינה גובר כיון שהקרינה הסביבתית כה גבוהה והמודעות לסיכוני הקרינה פוחתת בדרות שנולדו לעולם עתיר ציוד סלולרי ואלחוטי – גל)
"אני אומרת 'כאב ראש' כי אנשים מבינים את המושג הזה, אבל זה ממש עושה לי דייסה במוח". בתחילת הדרך, היא מעידה, סבלה מתופעות קשות נוספות כגון נשירת שיער מוגברת ודימומים קשים בחניכיים. .. אני חיה כמו בשנות ה-50: בלי טלוויזיה, עם רדיו קטן וטלפון קווי. כל מי שנכנס לבית מכבה את הסלולרי. .. בשביל רוב האנשים 'קרינה' זו סתם מילה: אין לזה ריח, אין לזה טעם, ואתה לא יכול לחוש את זה – אז בעבור רוב האנשים זה לא קיים". .. המצב חייב את אפל לשינויים דרסטיים גם בהרגלי היומיום. .. השינה שלי מוטרדת, ואני סובלת מהפרעות רציניות בשינה".
"עוד אדם שסובל זה זמן מנדודי שינה, ומייחס את הבעיה לקרינה, הוא קובי ברוש – קונסול ישראל בטורונטו. .. לפני כשנה התלונן בפני משרד החוץ כי הוא, רעייתו ובתם הקטנה סובלים מנדודי שינה קשים מאז שעברו לדירתם הקנדית. שלושתם ישנים בחדרים הממוקמים מול מקבץ אנטנות סלולריות אימתני. הבת השנייה, שחדרה ממוקם בחלקה השני של הדירה, אינה סובלת מבעיות". .. "המשפחה הזמינה מחברה מקומית דוח קרינה, שממנו עלה כי הקרינה במקום אכן גבוהה בהרבה מהנורמה, .. הרופא שמייעץ לו לגבי תלונות של השליחים בחו"ל קבע ש"על-פי הדוח אכן מדובר בקרינה גבוהה. קרינה מסוג זה ובגובה כזה יכולה לגרום אצל אנשים מסוימים לתופעות לוואי כמו הפרעות בשינה, כאבי ראש וסחרחורות … .. לבסוף החליט משרד החוץ לדחות את בקשתם לעבור דירה בעקבות חוות דעת מהמרכז הגרעיני נחל שורק, שקבעה כי לא סביר שהבעיות שעליהן דיווחה המשפחה מקורן בקרינה. .. .. אחרי שנה וחצי ראינו ששנינו והבת הקטנה שלנו לא יכולים לישון בלילה. לא היינו נרדמים לפני שתיים-שלוש בלילה. לא היינו עייפים, אתה ערני כאילו כל הזמן תשע בערב. כשראינו ששלושתנו עם אותה בעיה, חשדנו באנטנות, כי הן היו הגורם המשותף היחיד. הבת השנייה, שגרה בצד השני של הדירה, ישנה כרגיל,.. בעלה סובל עד עכשיו מבעיות שינה.. הוא מאוד עייף, הוא די גמור. .. היו לי דלקות חניכיים נוראיות, שלא הבנתי מאיפה זה בא לי. היו לי סדקים בשיניים. היו לי כאבים בברכיים, והתחלתי לחשוב שיש לי התחלה של אוסטיאופורוזיס, אפילו שאני צעירה מדי לזה, והתברר לי שהקרינה גם לוקחת סידן. היו לי בחילות. הייתה לי נשירת שיער זוועתית, כאילו אני מטופלת בטיפול קרינה, זה היה מדהים. הייתה לי הופעה של המחזור פעמיים בחודש, שזה גם היה מוזר כי זה מעולם לא קרה… לפני כן לא היה לי שום דבר".
"אסתי מור, עיתונאית חרדית מ"בקהילה" ומשוררת שפרסמה ב"הארץ", דיברה עשור בסלולרי עד שהבינה כי אינה יכולה לשאת את הימצאותו בסביבתה, בעיקר בשל כאבי ראש חזקים מאוד" …. "ההתחלה לא הייתה חד-משמעית. הבנתי שמאוד כואב לי הראש, והתרחקתי מהסלולרי לכמה ימים. אחר-כך חזרתי, והכאב חזר לי. גם כאבה לי מאוד האוזן. הרגשתי דקירות מאוד חדות באוזן, ומין כאב דומה לכאב חשמלי. התרחקתי שוב מהנייד וחזרתי, ושוב חזר הכאב. בסוף הבנתי שאין לי ברירה אלא להתרחק, והתנתקתי לגמרי. הרגשתי כאילו איזה נטל נופל ממני. מאז ממש טוב לי". .. .. "במשך תקופה עוד התעלמתי איך שהוא מהעניין. אמרתי שאני מדמיינת, וששום טלפון לא משפיע עליי. יום אחד התיישבתי באוטובוס, וראיתי שמעבר לשביל יושב בחור ששולח אס.אם.אסים כשהנייד מונח על הירך שלו. למחרת קמתי עם כאבים בירך שהייתה קרובה לירך שלו. אז הבנתי שזו נכות אמיתית ולא משחק. פשוט בכיתי, כי הבנתי שאני נכה. זו הכרה איומה".
"לא יכולה לשבת הרבה מול מחשב, אני מסיטה אותו רחוק ממני. יש לי מזה כאב ראש קטן, אבל הסלולרי זה ברמה אחרת. בסלולרי אתה פשוט אבוד, כי אתה לא יכול לברוח מזה. זה מקיף אותך בכל מקום. זו מכה אמיתית. אני נמנעת מללכת להצגות ולקולנוע כי אני יודעת שאנשים לא מכבים את הניידים שלהם. אני נמנעת מלנסוע באוטובוס בקו בין-עירוני כי הנוסעים יודעים שיש להם שעה, וכולם מדברים. באוטובוס אתה לא יכול לפתוח את החלון בגלל המיזוג, והוא הופך למלכוד קרינתי אמיתי. כשאני חייבת לנסוע בבין-עירוני זה יום נורא בשבילי שאני מנסה לדחות, ולמחרת אני חולה. ברכבת אותו דבר, זה אסון". .. "יושבת באוטובוס ומרגישה מאחורנית בראש כאב שאני לא יודעת איך להסביר אותו, אבל זה משהו ספציפי שאתה יודע שזו קרינה. ואז אני מסתובבת ושואלת את האישה מאחוריי, 'תסלחי לי, יש לך סלולרי?' היא מושיטה יד לתיק כי היא חושבת שאני מבקשת שיחה – ואני ידעתי שהוא בתיק כי כואב לי בדיוק באזור שמקביל לתיק. ככה אתה קולט שאתה נכה. זה פשוט לבכות. יש הרבה אנשים שרגישים, נניח, לריח של אקונומיקה. אבל באקונומיקה אני לא חייבת להשתמש. האקונומיקה לא רודפת אחריי ברחובות. כאן זה משהו אחר, שאין לך ממנו דרך מילוט".
עמיר בורנשטיין "הנדסאי אלקטרוניקה בחברת היי-טק מוכרת בפארק מתם בחיפה. מהרגע הראשון שדיבר בסלולרי הבין שמוטב לו להשתמש בדיבורית, אך המפנה נרשם לפני כשנה וחצי. "היה לי רצף של שבועיים-שלושה שהיה לי בהם כאב ראש אחד רציף, בלי הפסקות ובלי מנוחה. התחלתי לחשוב מה יכולות להיות הסיבות לזה. אז נודע לי שהתקינו נקודת Wi-fi ממש מעל המעבדה שאני מנהל, שבועיים לפני שהתחלתי להרגיש ממש רע. כיבו את זה לבקשתי לחצי יום, והרגשתי מיד הקלה משמעותית. אחרי כמה שעות הדליקו שוב, ושוב הרגשתי הרעה. שם נפל לי האסימון, כי קישרתי את זה לבעיות שהיו לי עם הסלולרי".
"בורנשטיין מאמין כי הרגישות ניצתה אצלו בשל חשיפה אינטנסיבית במיוחד לקרינה במקום העבודה שלו – מעבדה עמוסת מכשור אלקטרוני" .. "דבר ראשון, למנוע היחשפות: להיות כמה שיותר בבית, כמה שיותר רחוק ממקומות ציבוריים, לעשות את מינימום הפעילות שצריך. להרחיק כל מכשיר ממני. בשלבים הכי רעים הייתי במצב שאפילו אם מכשיר היה עובד לידי במרחק של שניים-שלושה מטרים, הייתי מנוטרל לגמרי. הכאבים הם כאלה שאתה לא יכול לעשות כלום, אתה פשוט מותש מההתמודדות. כוח החשיבה יורד לאפס. בחלק מהמקרים היה לי קשה לנהוג. לא נכנסתי למעליות, כי תמיד מישהו באמצע מקבל שיחה, ואתה כלוא שם. לפעמים אתה מוותר על תור בסופר כי מישהו לידך קיבל שיחה. כל מיני דברים כאלה פתאום נכנסים לך לחיים". .. בהדרגה החל המצב להשפיע גם על הקשר עם הסביבה: "די ניתקתי קשר עם רוב החברים שלי כתוצאה מהמצב. נשארתי בקשר רק עם החברים הטובים, אלה שהיו מוכנים לכבות את המכשיר בכניסה לבית. כבר לא הייתה לי סבלנות לשום דבר. אתה שנה שלמה עם כאבי ראש, ואתה לא רואה שום קרן אור בקצה המנהרה, שום שיפור, שום דרך לסיים את המשבר, אתה נאבק בו יום-יום, ואז חבר שלך בא ואומר, 'אתה מדבר שטויות'. אמרתי לעצמי שאין לי כוח להתווכח עם אף אחד: הבן אדם הזה יושב אצלי בבית עם טלפון פתוח? זו הפעם האחרונה שהוא יישב אצלי בבית, נקודה".
".. זה אחד לאחד: ברגע שאתה רגיש, זה כאילו שמישהו מדליק אור בחדר ואתה רואה את האור. זו הרמה. בעבודה הקירות מגבס – הייתי מרגיש שאנשים עוברים במסדרון ומדברים בטלפון בלי שהייתי שומע אותם. לילה אחד נהגתי, ובכל צומת הרגשתי את הכאבים בראש מתחזקים. לא הצלחתי להמשיך לנהוג. למחרת עשינו את הדרך באור יום, פתאום הרגשתי את זה עוד פעם, ואז ראיתי את האנטנות ונפל לי עוד חלק מהאסימון".
"בורנשטיין מרגיש הרבה יותר טוב, לדבריו, לאחר שורת פעולות שאותן נקט, בנוסף להימנעות. הוא רכש גלאי קרינה והחל "לנטר את הסביבות שבהן אני עובד וגר". כשאני מבקר בדירתו החיפאית מדגים בורנשטיין באמצעות מדי הקרינה שלו את העוצמה של כל מכשיר ואת עוצמת הקרינה הנפלטת מאנטנות לא רחוקות. היכן שאיתר קרינה גבוהה, ביצע שינויים. כך הוא עושה גם כשהוא מגיע למקומות חדשים: כשהכיר בחורה, למשל, וזו הזמינה אותו לדירתה – הוא הסביר לה כי הוא חושש מרמת הקרינה בדירה, ולכן עבר בה ראשית כול עם מדי הקרינה שלו, ניטר את הסביבה וצמצם את הקרינה למינימום שיאפשר לו לשהות שם."מוכרחים להאמין לי"
"באין מענה כלשהו מהרופאים, לכל "רגיש" השיטות שלו להתגבר על המצוקה": .. "ברוש נוטלת ויטמינים". .. "אפל נוקטת בעיקר את שיטת ההימנעות המקסימלית מחשיפה, אולם גם נוטלת סוג מסוים של סטרואידים": .. "מור משתדלת למעט בנסיעות באוטובוס, וחולמת על היום שבו ייאסר בתחבורה הציבורית השימוש בסלולרי, .. חשוב ל"רגישים" שיכבדו את הדיווחים שלהם על-אודות תחושותיהם הפיזיות, ולא יתייחסו אליהן בזלזול – … בפועל, יחס כזה הנו לא אחת מנת חלקם. ברוש מספרת שכשניגשה להתייעץ עם רופאים, "הם זרקו אותי החוצה, אמרו לי 'זו זו כנראה בעיה של סטרס', חשבו שאני היפוכונדרית".
"גם האחרים מספרים על חוויות דומות, מול רופאים שאמרו להם, "אתם מדברים שטויות" .. .. "הרגישים לא תימהונים. אנשים מספרים לך שהם בריאים לחלוטין מעבר לעניין של הרגישות הזו". .. "אני בן אדם מהיישוב, לא מישהו מהרחוב. אני בן אדם רציני, למדתי כל חיי, ויש לי השכלה רחבה. אני לא יכולה להוכיח את זה, אבל מוכרחים להאמין למה שאני מספרת. אלה לא קשקושים. במשך עשר שנים זה מכתיב לי אורח חיים. מישהו שקושר את העיניים ולא רואה, חייב להאמין למישהו אחר שרואה. באותה צורה, אדם שיש לו הגנות מהקרינה חייב להאמין לי, כאדם שחשוף בצריח, שזה מה שקורה לי".
העדויות אותן עדויות, רק הנפגעים והנפגעות המרואינים מתחלפים ..
אבל הגישה בתקשורת כלפי "רגישות לקרינה" וכלפי סכנות הקרינה הבלתי מייננת השתנתה ..
"כתבה שבה אשכרה נותנים לרגישים לדבר. זה רק אני או שמאז הכתבה הזו יש מגמת התדרדרות? לא זוכר מתי נתקלתי בכתבה דומה, שלא מתקיפה, מעמתת או מנסה ״לאזן״ בדרך כלשהי", הגיב אחד הרגישים לקרינה כשהקישור הועלה לקבוצה בפייסבוק הבוקר.
חלפו 13 שנים והסקרנות הראשונית כלפי תופעה לא מוכרת, כתוצאה מטכנולוגיה שהיתה חדשה יחסית, התחלפה בהגחכה והטלת ספק בשירות התעשייה, המעונינת להשכיח את סיכוני הקרינה ואת נפגעי הקרינה. זה נקשר לביטול הכנס בנושא 'רגישות לקרינה' באוניברסיטת תל-אביב בפברואר השנה. (ו.. תגובת העמותה לביטול הכנס וכמה מהפניות הרבות לאוניברסיטה בשאלות ובמחאה על ביטול הכנס – רובן לא נענו).
רוב ערוצי התקשורת הפסיקו להתענין כי זה "כבר לא חדש", למרות שנפגעים חדשים, שעוברים מסלול ייסורים בדרך להבנה מה מקור הסבל שלהם, חוזרים על השאלה "למה לא מדברים על זה בתקשורת?". גם הציבור שפוגש בנו ומתקשה להבין מה אנחנו חווים ומתארים, שואלים זאת, וגם נציגים ממערכות רפואה, חינוך ורווחה, שאמורים לדעת, אך לא יודעים.
לצערנו, ההתעלמות מנפגעי הקרינה (לצד ההגחכה) גברו מאז מחאת דור 5.
וגם גילויי השנאה מצד הציבור, ששטוף בשקרים ובהכחשות מצד מדענים "מטעם" במימון התעשייה, הולכים וגוברים מאז הקצנת השיח נגד מתנגדי דור 5.
לדוגמא, פרופ' איתן פרידמן שמכחיש הכל בשירות בעלי ההון, כמו שעשה דר' קיהו שנאבק להוכיח שעופרת (שידוע מימי רומי העתיקה כי מזיקה למוח) היא בטוחה ויש להשאירה בדלקית/ צבעים/ צעצועים
כתבה חשובה אחרונה, שהציגה תחקיר עיתונאי אמיתי על דור 5 וסיכוני הקרינה – תוכנית "המפצח" של אושרת קוטלר 2018 – לפני שהתקשורת בישראל הפכה לשופר תעשיית הסלולר
(עוד דוגמא, ועוד דוגמא .. והן רבות ומתרבות מדי יום, .. וגם שר התקשורת קורא דפי מסרים ומטעה עם אמת חלקית ועושה יח"צ, תוך הפגנת בוז ואי הבנה)
נוסטלגיה אישית .. הכתבה הראשונה שאני קראתי בנושא, כשרק התחלתי להבין מה קורה לי. בריאותי קרסה במהלך 2013 ורק בסוף 2014 זיהיתי את הקשר לקרינה, לאחר בדיקות קשות ומיותרות שהזיקו לי (קרינה רבה, חומרי ניגוד שלא הופרשו מגופי) וערימות משככי כאבים ותרופות פסיכיאטריות שהזיקו לי (עקב רגישותי לכימיקלים סינתטיים) ולא סייעו להפחתת התסמינים (וודאי שלא לריפוי)
קרינה זה כואב? – כתבה בישראל היום, 2014
למרות התעלמות התקשורת מנפגעי הקרינה, בשנים האחרונות,
בעולם המחקר והמדע נמצאו בשנים אלו סמנים ביולוגיים המוכיחים בצורה אוביקטיבית (בדיקות מעבדה) כי רגישות לקרינה היא תסמונת פיזיולוגית נוירולוגית
סקירת ספרות מחקרית על מנגנוני רגישות לקרינה – בתרגום לעברית – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
מעט ממחקריו הרבים של פרופ' בלפום שזיהה סמנים ביולוגיים אוביקטיביים (בדיקות מעבדה) לרגישות לקרינה
מאמרו האחרון של פרופ' בלפום – מרץ 2020 – סקירת מחקרים ודרישה להכרה ברגישות לקרינה כתופעה נוירולוגית
הדמיות מוחיות המראות באופן חד-משמעי כי רגישות לקרינה הינה אבנורמליות/ שונות מוחית – הוזר והוזר 2017
רופאים רבים יותר ויותר מזהירים ומתיחסים לרגישים לקרינה – מספר דוגמאות מהארץ
דר' ברברה דוהמן על הסיכון הגובר לבריאות נפגעי הקרינה (ולחייהם) עם פריסת דור 5
והנה ..
דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".
שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020
מדבריה של דר' יעל שטיין..
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
ואני מוסיפה..
שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל..
זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
בצילום תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.
(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").
אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020
