כתבתי מייל למשרד עורכי דין, לגבי זימוני למתן עדות לגבי תאונה
(חוצפה של מי שנסע נגד הכיוון ופגע בי אך חברת הביטוח תבעה אותי)
ציינתי כי עקב רגישותי לקרינה איני יכולה להגיע לבית המשפט
ביקשו אישור רפואי ..
אין לי.
אבל .. אז נזכרתי באישור והנחיות שקיבלתי לקראת ביצוע ניתוח – שלחתי
.
הנחיות לטיפול ברגישות ורגישים לקרינה בבתי חולים ומרפאות
בדיקות וטיפולים לרגישי קרינה – התנהלות בבתי חולים ומרפאות
.
ובאותה הזדמנות כבר הכנסתי עוד קצת מידע – אולי יעלה מודעות למי מהם.
אז כתבתי כך:
"בהמשך לשיחה עם נציגתכם, לגבי זימוני כעדה בתיק XXXXX
איני יכולה להגיע עקב היותי נפגעת קרינה – רגישה לקרינה בדרגה חמורה (לא יכולה להיחשף לניידים, סלולרים, וויפיי, אנטנות, מונים חכמים, מכ"מים, מיחשוב לביש וכל ציוד אלחוטי)
תסמונת הנקראת EHS (במקרה שלי משולב עם MCS)
להלן הנחיות מרופא קופ"ח לקראת ביצוע ניתוח שעברתי ב- 2019 ובו יש פירוט הרגישות הקשה והנחיות לאשפוז ללא חשיפה לקרינה סלולרית, וויפיי, חשמל וציוד אלחוטי
בנוסף, איני מתגוררת בתל אביב כבר עשור, איני יכולה להתקרב לבית בעיר ולא יכולה להמשיך בעבודתי ובחיי המצוינים שנגזלו ממני לפני עשור, הקריירה המצליחה שלי נהרסה בגלל זה
התסמונת אינה מוכרת בארץ (מוכרת במקומות נאורים – כולל סיוע וטיפול הולמים)
אני פליטת קרינה מזה עשור – כלואה בבידוד במובלעת נמוכת קרינה, שהיה קשה מאד למצוא – בזכרון יעקב (סמוך למקום האירוע הנדון)
מידע על התסמונת יש באתר עמותת רגישות לקרינה ישראל www.EHS.org.il
כ 10% מהציבור נפגעים בדרגות שונות. פגיעה קשה (מוגבלות תפקודית חמורה) תוקפת 3% מהציבור
כמה רגישים לקרינה יש – דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם
כתבה אחת מני רבות על המקרה שלי (ולא רק שלי) – אפוק טיימס
https://epoch.org.il/science-and-technology/216449/
ועוד כתבה על מחלימים מאלצהיימר – כיון שהדמנציה המוקדמת שלי התגלתה כרגישות לקרינה – אפוק טיימס
והנה הרצאה שלי בכנס "מוח בריא" 2018 (צילום חובבני עם כמה בעיות)
https://www.youtube.com/watch?v=c6ZJfqAL8FY&t=16s
ועוד דיווח על ההרצאה
אבחון רפואי של רגישות לקרינה
וכמה רופאים ישראלים המתיחסים לרגישות לקרינה (הרוטב שותקים ומושתקים ע"י המערכת)
בברכה ..
בקיצור ..
נצלו כל הזדמנות לתת מידע ולחשוף לפגיעת הקרינה
הרבה בריאות
ותזכורת ..
דר' יעל שטיין, מבית החולים האוניברסיטאי "הדסה עין כרם".
זהו שקף מתוך הרצאתה בפורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת באוניברסיטת תל אביב' פברואר 2020
מדבריה..
- קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת היא המזהם הסביבתי הגדל בקצב הגבוה ביותר.
- בשבדיה יש הכרה ברגישות לקרינה בלתי מייננת כנכות תפקודית. הסיבה לחלוציות של שבדיה היא שמפעלי הסלולר הגדולים הראשונים היו בה (אריקסון, נוקיה וכו') והעובדים נפגעו ראשונים, פיתחו תסמיני רגישות לקרינה ועוד מחלות.
- שיעור ההיארעות (שכיחות) של רגישות לקרינה EHS, כפי שנמצא בסקרים בעולם בשנת 2006 נע בין 3% ל- 11%. שיעור זה הולך ועולה ככל שהחשיפה לקרינה גוברת (בעולם רמת הקרינה וכמות התדרים בעלייה מתמדת וזה עוד לפני פרישת דור 5 בסלולר).
- בישראל לא מאמינים לנפגעי הקרינה ולרגישי הקרינה, דוחים את תלונותיהם ואת חוויתם הקשה, בטענות שזה "פסיכולוגי", "פסיכיאטרי" או "נוסבו".
ואני מוסיפה..
שבדיה ומדינות נאורות אחרות מסייעות לנפגעי קרינה ולרגישי קרינה, מבטיחות תנאי קיום וזכויות אדם כמו לכל אדם, בהתאם לאמנת זכויות האדם עם מוגבלויות של האו"ם מ- 2007.
פרופ' אולה יוהנסון, ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, נדהם כששמע שביטלו את הכנס "קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה" באוניברסיטת תל אביב ושלא מכירים בארץ ברגישות לקרינה כנכות תפקודית.
פרופ' יוהנסון כתב לי שבטייואן מצאו אפילו 13.5% רגישי קרינה בסקר באוכלוסייה הכללית. כלומר, הטווח שנמצא ברחבי העולם הוא 3- 13.5%. זה המון.
לפי החישובים של פרופ' יוהנסון בערך 350 מיליון ברחבי העולם רגישים לקרינה – חישוב צנוע יחסית לפי השיעור שנמצא בשבדיה (3% ב- 2006).
מדבריו עולה דרך לטשטש את הנתונים בעזרת קטלוג כ"נכות תפקודית" (עם עוד נכויות תפקודיות) ולא כ"רגישות לקרינה" – מה שמוריד את השכיחות באופן מלאכותי בנתונים היבשים.
לצד זה, בכל העולם רגישי קרינה מתייאשים מהמאבק להכרה ומוכנים "להתאים" תלונות כדי לקבל עזרה כלשהי תחת כל תיוג מקובל (במקומות בהם אין הכרה ברגישות לקרינה). כך הם מאובחנים תחת "שחיקה" (burn-ou), "כאב כרוני", "מיגרנה", "פיברומיאלגיה" או "פוסט-טראומה" ואפילו "דיכאון" (שאף אחד מהם לא ניתן "להוכיח" – כל אלה מתבססים על דיווח עצמי ללא אבחנה אוביקטיבית, שעדיין נדרשת רק מרגישות לקרינה המותקפת כל כך).
ואל תתבלבלו – כל אלו "תסמונות" ולא "מחלות", כלומר, שמות אלה הם בעצם פח זבל אבחנתי שאומר "אין לנו מושג".
אבל..
זה גורם לירידה מלאכותית בנתוני "רגישות לקרינה" ועלייה באבחונים אחרים, כך "מועלמת" הבעיה.. כאילו הטכנולוגיה בטוחה.
רשימת מקורות לסקרים והתיחסויות ששלח פרופסור אולה יוהנסון
סיכום הרצאתה של ד' יעל שטיין – עמיר בורנשטין
יולי 2021 – עשרות חוקרים ומדעניות מובילים בדרישה להכרה ברגישות יתר לקרינה EHS כהפרעה נוירולוגית
.
ממצאי השנים האחרונות מראים כי הגוף מגיב לתדרי קרינת הרדיו גם ללא מודעות להשפעה – כלומר, בלי “להרגיש” קרינה.
מה בכלל משמעות היכולת “להרגיש” את הקרינה בזמן אמת? שאלה דר’ יעל שטיין בהרצאה בפורום המדענים באוניברסיטת ת”א בפברואר 2020
ובתרגום חופשי לדבריה:
‘בכלל לא מעניין אותי אם מי שנחשף מסוגל להרגיש את הקרינה. מה שמעניין אותי זה האם הגוף מגיב לקרינה, אפילו אם קוגניטיבית הפציינט לא יודע אם יש או אין קרינה’.
כדוגמה, הביאה דר’ שטיין מחקר שבו אשה לא ידעה האם יש או אין קרינה אבל הגוף שלה כן הגיב לקרינה בזמן החשיפה, שזה בעצם מה שמשנה.
כפי שלא נגדיר שמישהו רגיש ללקטוז רק אם הוא יודע להבחין אם יש או אין חלב במוצר מסויים שהוא צורך. כך אי אפשר להגיע למסקנה ש״אין כזה דבר רגישות לקרינה״ על בסיס יכולת של רגישים להבחין בקרינה בזמן אמת.
לכן, מחקרים ששוללים רגישות לקרינה אינם באמת שוללים את הרגישות אלא את יכולת הנבדקים להרגיש אותה בזמן אמת ולתפקד כמו ״מד קרינה אנושי״.
תגובה אישית למנהל אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, פרופ' סטיליאן גלברג, לגבי רגישות לקרינה
.
בצילום הבא – תקציר דבריו של פרופ' אולה יוהנסון בכנס בפריז על רגישות לקרינה ורגישות לכימיקלים, בשנת 2015
תקצירי ההרצאות בכנס על רגישות לקרינה ולכימיקלים – EHS , MCS – בכנס בפריז
דר' יעל שטיין מסבירה על רגישות לקרינה בתוכנית הבוקר בערוץ 2, בשנת 2012
תרגום סקירת מנגנוני רגישות לקרינה שפורסמה ביולי 2020 – דר' יעל שטיין ודר' איריס יודסין
מנגנון התפתחות רגישות יתר לקרינה EHS – מידע מהכנס הרפואי על השפעות בריאותיות של קרינה, ינואר 2021
ישראל היא מדינת עולם שלישי מפגרת ורעה לרבים מתושביה הסובלים, ובמיוחד לרגישי הקרינה המתרבים מדי יום וסובלים מאד בעולם של היום. עולם בו הקרינה פולשת לכל מרחב ציבורי ופרטי – ללא הסכמה.
רגישות לקרינה אינה מחלה, הסביבה היא שחולה.
(ובמילותיו של ילד בן 9 מקהילת נפגעי הקרינה "אני לא חולה – האנטנה חולה, האנטנה רעה ומכאיבה לי").
אנחנו בריאים לגמרי כאשר אין קרינה מסביב. אנחנו נכים ומוגבלים כאשר חושפים אותנו לקרינה – סלולר, אלחוטי, וויפיי.
(כאשר ביקשה רופאת המשפחה מילד, שהתלונן על כאבים ותחושות צריבה, לצייר היכן כואב לו, הוא שרטט מפה של בית הספר ושל בית מגוריו. אז סימן את החדרים והאיזורים בהם הכאב מופיע או מתגבר. היא נדהמה כי מעולם לא שמעה על תופעה כזו. גם הוריו לא. באותם חדרים היה ציוד אלחוטי, ראוטרים ומכשירים אלקטרוניים וחשמליים רבים מבוססי וויפיי.
ילד זה נולד לעולם בו קיים שימוש נרחב במכשירים ניידים ובציוד אלחוטי. הוא מעולם לא שמע על קרינה או על נזקיה. גם הוריו לא. הם לא האמינו לו בהתחלה, אמרו "תשומי" ו"דימיונות". גם רופאיו לא האמינו לו. לקחו אותו לפסיכיאטרית. הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות בגלל "הזיות". תרופות שלא הועילו. גם משככי הכאבים לא עזרו. כאביו הלכו והתגברו עד שנעל עצמו בממ"ד, לאחר שהשליך ממנו כל ציוד חשמלי ואלחוטי וסירב לצאת עד שיכבו את כל הציוד הסלולרי והאלחוטי האישי והביתי. רק אז ערכו הוריו חיפוש ברשת וגילו כי יש תופעה כזו – רגישות לקרינה.
מאז צמצמו את החשיפה לקרינה בלתי מייננת מצבו של הילד השתפר).
זיהום אלקטרומגנטי ורגישות לקרינה – דר' מגדה חבס
לשאר ההרצאות בפורומים המומחים באוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020