רגישות לקרינה, ערים חכמות וזכויות אדם – דר' דניאל מישורי

פורסם ב-

 

הרצאתו של ד”ר דניאל מישורי מהחוג ללימודי סביבה ומדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב נקראה באופן מקורי "ביואתיקה, רגישות סביבתית, מחלות מוכחשות, והזכות לטבע ולמרחב הציבורי".

שם ההרצאה ותוכנה שונו, ברגע האחרון, בעקבות ביטול כנס “קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה”.  כנס זה היה אמור להתקיים בתאריך 10 לפברואר 2020, באוניברסיטת תל-אביב, בחוג ללימודי הסביבה. כנס זה היה אמור להתקיים במקביל לפורום המומחים, בו ניתנה ההרצאה המפורטת כאן, ולהיות פתוח לציבור.

כאשר בוטל כנס זה על ידי הנהלת אוניברסיטת תל אביב, ללא כל נימוק או הסבר, מתוך הפרת החופש האקדמי, שינה דר' מישורי את נושא הרצאתו ל:

“רגישות לקרינה, ערים חכמות, זכויות אדם, אתיקה ומדיניות  ציבורית”.

דר' מישורי בחר להתייחס לרגישות לקרינה בלתי מייננת (EHS).

  1. מתוך כתבה בתחילת 2020 בכתב העת WIRED : “רגישות לקרינה אינה אבחנה רפואית מוכרת אבל אנשים מסוימים בכל זאת סובלים ממנה”.

 

  1. ההקשר הינו כישלון מוחלט של עיקרון הזהירות המונעת, שאינו מופעל כלל בהקשר של קרינה בלתי מייננתדר' מישורי נותן כדוגמא את דור 5 בסלולר – טכנולוגיה שתיושם ללא בדיקה על כלל הציבור.  הוא מציין כי הטכנוקרטיה חוששת יותר מעיכוב טכנולוגי או מרגולציית יתר,  שהמחיר שלה הוא פגיעה בכלכלה ובתחרות הבינלאומית, מאשר מנזקים לבריאות הציבורמסיבה זו, נמנעים מהפעלת עיקרון הזהירות המונעת, גם במקרים בהם הוא חיוני והכרחי.  כתוצאה מכך, נגרם מצב של אבחון-חסר, ואף העדר אבחון, של בעיות חדשות. בעיות אשר גורמות לפגיעה בבריאות, לפציעות ובמקרים מסוימים אפילו למוות.

 

  1. במכתב רשמי מ- 2019, כתב מנכ”ל משרד הבריאות כי ההשלכות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת מטכנולוגית דור 5 בסלולר אינן ברורות. מצד שני, ציין כי פיתוח הטכנולוגיה “לא יכול להיפסק בגלל היתרונות הרבים”. מנכ"ל משרד הבריאות המליץ על "מעקב", שיבצע המשרד להגנת הסביבה אחר רמות הקרינה "בהתאם לתקנים ולעקרון הזהירות המונעת". פרשנות המעמידה את עיקרון הזהירות המונעת כ"מעקב" בלבד אחר רמות החשיפה לקרינה ולא מניעת חשיפה כדי למנוע נזקים מקרינה. (זאת, ללא הכרה ברמות החשיפה שגורמות להשפעות בריאותיות וללא ניטור נזקים לבריאות).

 

  1. דור 4 ודור 5 בסלולר מוצגים כמקדמי בריאות, כיון שהם מאפשרים אבחון, ביצוע ניתוחים והליכים רפואיים מרחוק, לצד יישומים רפואיים מתקדמים המבוססים על ביג-דאטה ורפואה מותאמת אישית.  בפועל, מחירים בריאותיים של חשיפה לקרינה מוכחשים ומוסתרים מהציבור.

 

  1. חזון הרפואה המתקדמת, הנדסה גנטית ושדרוג יכולות המוח באמצעים טכנולוגים (שלא יהיו זמינים לכל הציבור אלא לבעלי יכולת ונגישות בלבד).

 

  1. בלבול בין המונח “רפואה” למושג ”בריאות”. (שיפור ברמת הרפואה הטכנולוגית, או הפרמקולוגית, לא יביא בהכרח לשיפור בבריאות הציבור).

 

  1. רופאים אינם מודעים לקרינה בלתי מייננת ולרגישות לקרינה. אין הם יכולים לאבחן מצב זה. הם עצמם עובדים בסביבה רוויית קרינה ונוטים להתייחס לתלונות ולתסמינים של רגישות לקרינה כ”לא ספציפיים” או כתסמינים שמקורם בגורם "נפשי, פסיכולוגי/ פסיכיאטרי" (כמו לכל מחלה לפני שהתגלו גורמיה הביולוגיים/ ביוכימיים), ולא כנגרמים ממצב חיצוני/ סביבתי שמהווה איום פיסי/ ממשי על הגוף וגורם פציעה.

 

  1. רגישים לקרינה תופסים את מצבם כראייה (the evidence) שקרינה בלתי מייננת אינה בריאה. רגישות לקרינה היא אמיתית, מדגיש דר' מישורי, שרואה בה חלק מרגישות סביבתית (כמו לרעש, לזיהום אור מלאכותי ולכימיקלים). לדעתו, מדובר בתופעה מרובת פנים, שמקבלת שמות רבים. רגישות לקרינה פוגעת באנשים, שנתקלים בחוסר אמון ובחוסר התייחסות מצד המערכת, למרות העדויות הרבות והמחקרים הרבים, שכבר פענחו מנגנונים רבים של ההשפעות הביולוגיות של קרינה בלתי מייננת.

 

  1. המושג "רגישות יתר לקרינה"  [EHS] מטעה, לדעת מישורי,  כיוון שהוא מתייחס לחלק קטן מהנפגעים, שהצליחו להבין מה קורה בגופם ומודעים למקור הפציעה שלהם, כ"יותר רגישים לקרינה" מהכלל, בעוד שלמעשה הם כבר נפגעו כבר מהקרינה. זו פציעה סביבתית ולא רגישות. הנפגעים הם כמו הקנריות במכרות הפחם, הראשונים להיפגע, ולא רגישים “במיוחד”. רגישותם חושפת פגיעות של כל האוכלוסייה. דר' מישורי מציין כי בחלק ניכר המקרים קיימת גם רגישות  לכימיקלים.

 

ערים חכמות, טכנולוגיה חכמה, דור 5 וחשיפה לקרינה

  1. ערים "חכמות", האינטרנט של הדברים (IOT)  או “האינטרנט של הכל" (IOE) הם טכנולוגיות ללא תקני בטיחות, וללא בדיקות בטיחות. ערכי הליבה שלהן הם: טכנולוגיית על, יעילות, עתידנות , טכנוקרטיה. הם משרתים תאגידי-על ואת הממסד, שמעונין בשליטה ריכוזית על האוכלוסייה.

 

  1. תופעות הלוואי כוללות: מעקב אחר המונים, איבוד הפרטיות והיכולת לאנונימיות, קיום תשתית למדינה טוטליטרית, חשיפה לקרינה בלתי מייננת במרחב הציבורי (ופלישה למרחב הפרטי) ותופעות של רגישות לקרינה/ פציעה כתוצאה מחשיפה לקרינה.

 

  1. המדינה כופה חשיפה לקרינה בלתי מייננת במוסדות חינוך ובמרחבים ציבוריים. המדינה אינה נוקטת בזהירות מונעת ולא מקדמת טכנולוגיה חליפית/ משלימה, כגון תקשורת בסיבים אופטיים, שיכלו להחליף חלק ממקורות הקרינה הסביבתית.

 

  1. דר' מישורי מביא דוגמאות לטכנולוגיות ארגונומיה “חכמה” – צילום נעלים “חכמות” שהינן נחותות יחסית להליכה ברגלים יחפות. צילום כסאות “חכמים”, אשר פחות טובים לגוף ולבריאותו בהשוואה לתנוחות כריעה וישיבה על הקרקע. אסלה “חכמה” שהינה נחותה בריאותית ועלולה ליצור בעיות התרוקנות, בהשוואה לתנוחת הכריעה הטבעית. טכנולוגיות אלו אינן מזיקות, לכאורה, אך בפועל אינן תורמות למצב האנושי ועלולות להזיק יותר מהכישורים והכלים שהעניק לנו הטבע. פירוט יש בספרו של ד”ר דניאל מישורי “יציבות: מחקר על גוף, תודעה וסביבה"  

 

  1. קיימות טכנולוגיות שאינן משפרות את המצב האנושי, לחלקן יש תופעות לוואי שלא היו צפויות ולעתים מזיקות.

 

  1. לא כל טכנולוגיה כוללת התייחסות הולמת לטבע האדם, וליחסי האדם עם הטבע שמקיים אותו.

 

  1. התפיסה הרווחת כיום ברגולציה היא שרמות טבעיות של קרינה בלתי מייננת אינן קשורות לבריאות האדם ובעלי החיים. לדעת ד”ר מישורי, תפיסה זו אינה מדעית וחסרת הוכחות. תפיסה זו מוטלת בספק, במיוחד לאור עקרונות כמו ארבעת חוקי האקולוגיה של בארי קומונר שעיקרם שהטבע יודע טוב יותר.

 

  1. דר' מישורי מציין כי מכונות לא נפגעות מקרינה בלתי מייננת אבל בני אדם ויצורים ביולוגיים כן נפגעים. (הערה של עמיר בורנשטין – בתעשיית האלקטרוניקה מושם דגש על התמודדות עם בעיות של קרינה בלתי מייננת, שדות חשמליים ומגנטים בתדרים שונים בתוך מכונות ורכיבים אלקטרונים. בתוך כל משדר רדיו יש רכיבים ואזורים מוגני קרינה, בעוד בני האדם נחשפים לקרינה מהמשדר הזה ללא כל שיקול דעת וללא הגנה).

 

  1. החברה האנושית מתקדמת לעבר עולם פוסט-אנושי, בו מתוכנן מרחב ציבורי שייטיב יותר עם מכונות מאשר עם האדם ושאר היצורים הביולוגיים. יש לכך קשר לחזון העולם הטרנס-הומני שמשלב בין האדם למכונות, סייבורגים, ו“שדרוג” האנושות על ידי חיבור מוח האדם למחשב.

 

  1. ד”ר מישורי מדגיש את הערכתו לטכנולוגיה מסוגים מסוימים, למשל אופניים, לפי חזונו של ארנסט פ. שומאכר, הכלכלן והסביבתן – “קטן זה יפה”.

 

דיון ציבורי ואתיקה

.1-   השיקולים שיש להפעיל חייבים להיות רלוונטיים:

א. אתיקה של טכנולוגיה – עיקרון הזהירות המונעת  (ועד אז, אין להתקין טכנולוגיות שיגבירו הקרינה, כמו פריסת דור 5, הוספת תשתיות והתקנים משדרים במחטפי חקיקה והצעות תיקון לחוק הטלגרף)

ב. אתיקה של סביבה ושל מרחב ציבורי – האם ניתן לשנות שדות אלקטרומגנטים טבעיים? מותר?

מי אמורים להחליט על כך?

מהם הערכים החשובים בתחום זה? חדשנות או בריאות?

ומה עם צדק אקולוגי?  (יש לקחת בחשבון שגם עצים וצמחים, חרקים ובעלי חיים אחרים מושפעים מההחלטה שלנו, מי מייצג אותם בדיון? אין לשכוח כי הם חלק משרשרת המזון ובסיס הקיום שלנו ופגיעה בהם תכרית את יכולת הקיום שלנו).

ג. אתיקה עסקית ואחריות חברתית  (חברות שמפתחות ומשווקות ציוד אלחוטי וסלולרי פוגעות בבריאות הציבור ואין הכרה וסיוע למי שכבר נפגעו. יש ענין של חבות משפטית למניעת נזק, בעיקר על רקע הימנעות חברות הביטוח מביטוח מפני נזקי קרינה).

ד. זכויות אדם –  זכות לחיים, זכות לבריאות, זכות לחיות, ללמוד ולעבוד בסביבה בריאה, זכות למרחב, לחירות ולחופש תנועה; זכות לגישה חופשית לטבע, כמו גם זכות לפרטיות ולאנונימיות.

רגישים לקרינה לא מקבלים זכויות יסוד אלו כבר היום (בגלל חשיפה לקרינה הסביבתית הגבוהה שפולשת גם למרחב הפרטי) ולא יכולים לעבוד או לשהות בסביבה שכיום אינה בריאה להם, לא יכולים לנוע בחופשיות, לא יכולים לחיות חיים בריאים ומלאים.

 

.2-  בפועל מדובר בהשעיית בסיס זכויות האזרח והזכויות הדמוקרטיות. זהו מצב של טכנוקרטיה טוטליטרית.

א. דמוקרטיה – לפי פרופ’ אסא כשר, דמוקרטיה עוסקת בפתרון שתי סוגיות בלבד.

.. 1 – פתרון סכסוכים בנוגע לזכויות/  מה מותר לאדם לעשות בלי להגביל זכויות של זולתו

.. 2 – מנגנוני קבלת החלטות קולקטיבית (כולל בחירות).

במודל של פרופ’ כשר, ובכלל, אין היום בחברה שלנו פתרון לסעיף 3, שהוא: סכסוכים או קונפליקטים בין אזרחים לטכנוקרטים (מומחים בעלי סמכויות טכנוקרטיות/ רגולטוריות), כולל במקרים של הפרת זכויות אדם ופגיעה בזכויות סביבתיות.

ב. נחלת הכלל (the commons) –- משאבים ששייכים לכולם. יש להתייחס גם למושג הגידור (enclosure), . נקודה זו מתייחסת להפרטת משאבי הכלל, להלאמה או ךהרס של משאבי הכלל, תוך שלילת זכויות שהיו לכלל/ לציבור על משאבים אלה (וריכוזם בידי תאגידים, אנשים פרטיים או המדינה).

מנפגעי קרינה ורגישים לקרינה נגזל המרחב הציבורי, כולל יכולת גישה ושימוש בפארקים, שמורות טבע, גינות, רחובות, כיכרות או חוף הים (שכיום עם קרינה גבוהה, כולל דרישה ציבורית ליכולת תקשורת וויפיי חופשי שנתפס בשנים האחרונות כ"כזכות יסוד"). גם נחלת הכלל האלקטרומגנטית הטבעית, אור טבעי וכדומה נפגעים (זיהומי אור ורעש).

ג. ביואתיקה לפי פורטר (1970) אתיקה ביולוגית ורפואית  אמורה להיות הוליסטית ורב-תחומית הכוללת מדע, רפואה, תובנות ממדעי הרוח והחברה, אתיקה מנקודות מבט מרובות, תוך התבססות על נקודת המבט האקולוגית, מתוך כוונה לשפר סיכויי הישרדות של האדם ושל הטבע והחיים.

בפועל, כיום ביואתיקה מפורשת כאתיקה רפואית במובנה הצר. כלומר, מבוססת על 2 עקרונות בלבד:

  • הסכמה מדעת.
  • מניעת נזק (פרימום נון נוצרה – ראשית, אל תזיקו).

היחס לרגישות לקרינה מראה הפרה מוחלטת של עקרונות אלה.

למעשה, ביישום הקרינה הבלתי מייננת מבוצע כיום ניסוי על האוכלוסייה כולה. זה מנוגד לקוד נירנברג, שאוסר על ביצוע ניסויים בבני אדם. לא ניתן להשיג אישורים של ועדות הלסינקי לניסוי מדעי על קבוצות קטנות של מתנדבים, למשל בהדסה עין כרם (דר' יעל שטיין לא קבלה אישור לניסוי בטכנולוגית דור 5 כי "אינה בטוחה"), של מה שכופים על כל האוכלוסייה, ללא בדיקת בטיחות.

ד. אתיקה במדע ובאקדמיה – לפי תפיסתו של מרסלו דסקל, אתיקה אקדמית מבוססת על וויכוחים מדעיים, שנחלקים לשלושה סוגים:

1.  – דיון –  חיפוש האמת. עם הסכמה על תפיסת עולם והנחות יסוד על המציאות. עלול לגרום חשיבה קבוצתית שפוגעת בחשיבה הביקורתית.

2.   – התנצחות – לא מנסים להגיע לאמת, אלא לניצחון על היריב (כמו בהליך משפטי, או בוויכוח בוועדות הכנסת).

3.   – מחלוקת – חיפוש אמת, ללא הסכמה על הנחות יסוד, על סטנדרטים, על מומחים רלוונטיים, על מתודולוגיות רלוונטיות וכו’ (דסקל מאמין שהמדע מתקדם באמצעות חילוקי דעות).

ה. מחלוקות מדוכאות –  מדע מדוכא. הופך את המדע לדוגמה חצי מדעית, אשר מוצגת כמדע, אך מוגבלת לאמונה דמוית דת במומחים המובילים  — מדענות (scientism)  כסוג של דת.

רגישות לקרינה שנויה במחלוקת. מצב רפואי זה קשור גם להפרת זכויות אדם, לצד שיקולים בריאותיים, אך הדיון במצב חדש וחריג זה מדוכא (עקב אמונות ותפיסות מוקדמות).

 

 

מסקנות

  1. קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה מהוות אתגר בתחום זכויות האדם ודמוקרטיה.

 

  1. הכרחי לשקול מחדש את נושא הקרינה המלאכותית בסביבה ואת נושא הרגישות לקרינה במישורים של אתיקה, בעיקר ביואתיקה, אתיקה עסקית , אתיקה סביבתית ואתיקה של המרחב הציבורי.

 

  1. המצב כיום מעיד על כישלון הסביבתנות (שמירה על הסביבה) מכיוון ש:א. אין תקני בטיחות אמיתיים לחשיפה לקרינה בלתי מייננת.ב. תסמונת הרגישות לקרינה סובלת מהכחשה, חוסר אמונה, אפלייה, בדומה למאבקים בעבר להכרה במזהמים אחרים (ובנפגעים מהם). תאורת רחוב מבוססת לד גם נכללת בדיון זה.ג. בישראל יש רק שני ארגונים סביבתיים קטנים – עמותות שעוסקות בקרינה בלתי מייננת ובפריסה של הדור החמישי בסלולר: “רגישות לקרינה ישראל” ו-“שומרי השדה האלקטרומגנטי” שהם תת קבוצה בתוך ארגון  "שומרי המים".

 

  1. התנהלות הדיון בשאלה “אם רגישות לקרינה אמיתית” מייצג:

א. כישלון במחשבה מחודשת על פרדיגמות מיושנות ברפואה ובמדע.

ב. אי הכרה בעדויות של אנשים, אשר מודעים למה שקורה בגופם וביכולת תפקודם (שלילה של חווית הרגישים לקרינה ויכולת הבנתם והזיהוי כי קרינה מזיקה להם).

ג. העדפת אינטרסים של הטכנוקרטיה ושיקולים עסקיים על פני בריאות הציבור, מניעת פגיעה וסיוע לנפגעים.

ד. כישלון הטמעה במדע של מידע מדעי ותיק ומבוסס — לדוגמא, ממצאים לגבי מכ”ם וגלי מיקרוגל.

ה. הדגשת יתר של אפידמיולוגיה (בסביבה גדולה מרובת גורמים, ללא אפשרות לבודד כל משתנה בוודאות).

 

  1. “התנצחות” ולא וויכוח אקדמי הולם בנושא המחלוקת:

א. דחיית מחקרים על מנגנוני נזק של קרינה בלתי מייננת, או התעלמות לאחר פרסום ממצאיהם.

ב. קידום התאוריה כי יותר אנטנות יביאו לפחות קרינה ממכשירים, ללא התייחסות לגידול בחשיפה הסביבתית הכללית לקרינה. חשיפה שגוברת בהתמדה ושתמשיך לגדול בעתיד, כמו גם חשיפה נוספת מציוד אלחוטי חדש ונוסף, ציוד  IOT , ציוד אלחוטי לילדים ותינוקות (בייבי-סנס) ועוד.

הטיעון כי ריבוי אנטנות מפחית את הקרינה מופעל כתרגיל הסחה (ועיוות של התמונה המלאה).

 

  1. ביטול הכנס ‘קרינה בלתי מייננת – השפעות בריאותיות ורגישות לקרינה 2020’ הוא דוגמא לדיכוי דיון אקדמי.

 

  1. כישלון של מדע דיסציפלינרי (מחולק לתחומי ענין נפרדים) – חלוקת המדע לתתי תחומים והתמחויות (למשל, רפואה) בונה אמונה עיוורת כמעט דתית במומחים, עקב הקושי להבין את מחקריהם ומושגיהם. זאת, גם כאשר אין לטיעוניהם בסיס מדעי, גם כשהם מכחישים את המציאות, כמו הכחשת רגישות לקרינה (ומחקרים המוכיחים אותה באופן אוביקטיבי).

 

  1. הדיון היום סותר את ערכי הליבה של הקהילה האקדמית – קהילתיות, אוניברסליות, עמדה לא-אינטרסנטית, הטלת ספק (גם בתפיסות מדעיות שולטות).

 

  1. על הקהילה המדעית לעסוק במחקר מדעי מולטי-דיסציפלינרי, בנושאים שנויים במחלוקת, כגון רגישות לקרינה.

 

  1. קיימות שאלות שלא נשאלות, ושלא ניתן לשאול, במיוחד בתחום הרפואה (בפועל זו סתימת פיות). ריצ'רד פיינמן אמר .עדיף שאלות שקשה לענות עליהן, מאשר תשובות שלא ניתן לערער עליהן”.

 

  1. הרפואה (הפרמקולוגית) כיום מבוססת על תפיסה כי לכל חומר רעיל יש רמה בה הוא רעיל ורמה בה הוא יכול לרפא.   פאראצלסוס, אבי הטוקסיקולוגיה שטבע במאה ה- 16 את הכלל: "רק המינון עושה את הרעל" ( sola dosis facit venenum) הוא מקור התפיסה כי ההבדל בין תרופה לרעל הוא רק במינון.

זאת, בלי להבחין בין:

  • תגובה/ הרעלה מיידית / חשיפה אקוטית.
  • השפעות חשיפה מצטברת לאורך זמן.

טענה זו מנוגדת לידע במדעי הסביבה כי:

  • חומרים מסוימים רעילים רק במינון מסוים (מים או תפוחים).
  • חומרים אחרים רעילים ומזיקים בכל מינון (למשל, מתכות כבדות כמו עופרת או כספית, דיוקסינים, פטאלטים ועוד).

 

  1. צורת הדיון ברגישות לקרינה מזכירה דיונים אחרים, כמו בקנביס רפואי, הפלרת מים, ועוד, שגם בהם המחלוקת מוכחשת והממסד מתבצר בעמדות לא-מדעיות (אשר מנוגדות לממצאי מחקרים או לנתונים חדשים).

 

  1. נדרשת הכרה במחלות סביבתיות. מחלות ומצבים רפואיים שהגורם להם סביבתי. רגישות לקרינה היא מחלה סביבתית. היא אינדיקציה אחת לכך שהסביבה חולה.

אינדקציות נוספות כוללות רגישות לכימיקלים, רגישות לרעש, רגישות לזיהום אור ושלל מחלות סביבתיות נוספות.  בדרך כלל יש סינרגיה שלילית בין מחלות אלו.

 

  1. הכרחי לפעול לפי עיקרון עץ ה"דעת" מספר בראשית – ידיעת טוב ורע (ידע + אתיקה). הקריטריון לידיעת הטוב (ולזיהוי הרע) הוא “ובחרת בחיים”.

 

 

לצפייה בהרצאתו של ד”ר דניאל מישורי

הרצאות פורום המומחים בנושא קרינה בלתי מייננת ובריאות הציבור – אוניברסיטת תל אביב, פברואר 2020

 

במקרה מצאתי על זיהום המרחב הציבורי בקרינה לפי פרופ' סיגל סדצקי

(היא נגד) – מדקה 2:45

 

אחריה מדבר עמיר בורנשטיין

האייטם כולו מהתחלה על רישות תל אביב בוויפיי (אלון סולר), הרבה לפני מצלמות האבטחה האלחוטיות ופנסי הלד עם המשדרים (וויפיי), כחלק מחזון הערכים החכמות.

לצערנו, מגמת הזיהום הסביבתי בקרינה מזיקה נמשכת.

שווה להקשיב לכל הדיון בתוכנית של אורלי וגיא

חבל שפרופ' סדצקי לא עומדת על דעותיה ובכל מקום משמיעה מה שנכון ונוח שם (בגלל זה היא שורדת ומתקדמת במערכת רווית לחיצים והיום היא ראש שירותי בריאות הציבור)

 

 

(תודה לעמיר בורנשטיין ולדר' דניאל מישורי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמרו על קשר

הרשמו כדי לקבל עדכונים על החלטות, ישיבות של העמותה, כינוסים, אירועים וחדשות אחרות בנוגע לעמותה ולפעילותיה.