מחקר פיילוט שכלל סריקות מוחיות בטכניקת fMRI בקרב 10 רגישים לקרינה ו-69 נבדקים שלא היו רגישים לקרינה בזמן הבדיקה. תוצאות הסריקות המוחיות הראו אנומליה (חריגה) חדה וייחודית אצל כל הנבדקים הרגישים לקרינה.
מחקר זה מראה כי לרגישים לקרינה תפקוד מוחי שונה/ חריג. יתכן כי מדובר בממצא פתולוגי.
בדיקת fMRI יכולה לשמש לאבחון רגישות לקרינה. בכך יש בעיה כיון שבמהלך בדיקת fMRI מתרחשת חשיפה לקרינה בלתי מייננת ברמות גבוהות – כ-3000000 מיליגאוס, כלומר תדר נמוך – שדה מגנטי. זאת, בנוסף לחשיפה הנמדדת בניסוי של קרינת רדיו (תדר גבוה). קיימת אפשרות כי מוחם של נבדקים רגישים לקרינה הגיב לחשיפה ממכשיר ההדמיה (השדה המגנטי), במהלך הבדיקה ולא רק לקרינת הרדיו (תדר גבוה). יתכן כי תוצאות הבדיקה המוחית הושפעו מכלל החשיפה בבדיקה (מוכיח חשיפה=>תגובה).
בצילום מימין תוצאות סריקה של נבדק ביקורת (לא רגיש לקרינה), בצד שמאל תוצאות סריקה של נבדק רגיש לקרינה.
ריכוז תוצאות בשקף הבא
מסקנת המחקר: מוצע כי הדמיות מוחיות יהוו חלק מאבחון כאשר יש בעיה בהערכת מטופלים, אשר טוענים כי הם סובלים מרגישות יתר לקרינה, ושאר הבדיקות תקינות.
האבחנה המבדלת לאבנורמליות שנמצאה בסריקות fMRI כוללת פציעת ראש.נמצא כי רבים מהמטופלים רגישי הקרינה אכן עם היסטוריה של חבלות ראש, כאשר בהמשך חייהם התפתחה רגישות יתר לקרינה.
לרבים מהמטופלים אף היסטוריה של חשיפה לכימיקלים נוירו-טוקסיים, ובמיוחד עובש.
חבלות ראש וחשיפה לרעלנים עצביים עלולות לגרום לפגיעות רבה יותר להתפתחות EHS..
Conclusion: We propose that functional MRI studies should become a diagnostic aid when evaluating a patient who claims electrohypersensitivity (EHS) and has otherwise normal studies. Interestingly, the differential diagnosis for the abnormalities seen on the fMRI includes head injury. It turns out that many of our patients indeed had a history of head injury which was then followed sometime later by the development of EHS. Many of our patients also had a history of exposure to potentially neurotoxic chemicals, especially mold. Head injury and neurotoxic chemical exposure may make a patient more vulnerable to develop EHS.
מחקר פילוט של הוזר והוזר 2017 על רגישים לקרינה FMRI הדמיות מוחיות